YGB - יג"ב

Tonight: The Nachash: The Denouement

2012-02-16T01:10:00.000-05:00

The Nachash: The Denouement:

'via Blog this'

Tonight

- Thursday
- 11:00pm until 11:30pm
Conference Call

1. Join the conference call:
Join my conference call:
Dial: (209) 647-1600
Access Code: 435678#

Additional Help

Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.

Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!1. Join the conference call:
Join my conference call:
Dial: (209) 647-1600
Access Code: 435678#

Additional Help

Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.

Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!

Costa Concordia

2012-02-15T16:13:00.004-05:00

A correspondent wrote to me:

Although the captain of the ship is reviled for abandoning ship, had he been Jewish would he have been acting properly? Women and children first seems to be contradicted by the din that if a man or a woman are drowning, we save the male because he is chayav in more mitzvos . The same hierachy would seem to apply for adult female vs child analysis. Unless there is a halachik basis for the captain going down with the ship one could argue that the din of v"chai bahem would imply that if there are insufficient resources (eg lifeboats) its each man for himself and that would apply to the captain and crew as well.

I responded:

I do not think that your premise is correct.

Surely a commander in war has responsibilities that include laying his life on the line for his responsibilities. I cannot cite you chapter and verse on that, but it a milei d'mistabra and I am sure Rabbi Gershuni in Mishpat HaMelucha or someone else speaks about it. The position of captain of a vessel is a quasi-military one, and surely can be correlated to the parameters of an army command.

Moreover, even if we regard this position as purely civilian, we know that a person is allowed to take a position for parnassa that entails safek sakanos nefashos. Well, as a captain this is the safek he undertook, no?

Return to Basics: A Call to Revitalize R’ Hirsch’s Torah im Derech Eretz | Cross-Currents

2012-02-14T23:36:00.000-05:00

Return to Basics: A Call to Revitalize R’ Hirsch’s Torah im Derech Eretz | Cross-Currents

One of the greatest contemporary classics

2012-02-14T01:09:00.006-05:00

Someone put it online (not me!):

Aryeh Kaplan - Jewish Meditation, a Practical Guide

Audio Shiur: The Ramp to the Altar - The Last Pasuk in Yisro

2012-02-13T02:38:00.004-05:00

Recorded earlier today at Ohr Somayach. The video should appear shortly, IY"H, on TorahAnytime.com

Based largely on my derashah at the Young Israel of Fair Lawn this past Shabbos in honor of our Shiur Shabbaton.

בגובה העיניים > מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא

2012-02-12T08:29:00.002-05:00

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=160

Intriguing:

בגובה העיניים
> מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא

"הדתיים הם פרסומת גרועה לאלוקים" אמר פעם מישהו, ובמידה מסוימת בצדק. לא תמיד המחשבה הראשונה שחולפת בראשו של מי שנפגש עם אדם או עם ציבור דתי היא: "וואו! מדהים. גם אני רוצה להיות כזה...". לפעמים המסקנה בדיוק הפוכה. מצד שני, לא בטוח שצריך להיבהל מזה. אנחנו מאמינים שהתורה היא מושלמת. בני אדם, לעומת זאת, עדיין צריכים להמשיך ולעבוד על עצמם. חסרונות אישיים ופגמים במידות הם תופעה שאינה מבדילה בין מגזרים, וגם בציבור הדתי יש ללא ספק הרבה מה לתקן. אולי צריך להתנחם בכך שדווקא הציפיות הגבוהות ממנו, הן אלו שמבליטות את החסרונות שלו. הרי לעולם לא תשמע משפט כמו "בחור בלי כיפה, וככה מתנהג?!". כמעט לכולם ברור שמבחור החובש את אותה פיסת בד לראשו יש לצפות להתנהגות הגונה ומוסרית יותר.

הכפירה המוסרית

מה משותף לפטור גורף של בני ישיבות משירות בצה"ל, לתופעות של "הדרת נשים", ולמקרים של חובשי כיפה שנתפסו בקלקלתם? - היחס התקשורתי שהם מקבלים החורג מעבר לכל פרופורציה ביחס לגודלם האמיתי. לאדם מן השורה לא מפריע להיות במחיצתו של חובב מוזיקת טראנס, או אוהד ביתר ירושלים, כל עוד אינם עושים את התחביב שלהם בקולניות ומפריעים לו בין שתיים לארבע. לעומת זאת במפגש עם אדם דתי יש משהו מאיים. בעצם נוכחותו הוא נושא איתו תפיסת עולם שחורגת מד' אמותיה ויש לה השלכות ישירות על חייו של כל אדם: 'יש אמת מוחלטת, יש בורא לעולם והוא נתן תורה, וכולם, כולל אותך, אדוני, מחויבים לקיים אותה'. גם אם הדתי יהיה נחמד ומסביר פנים ולא יאמר אף מילה בנושא, אדם ישר ודורש אמת יהיה חייב לענות לעצמו על השאלה - 'אז למה אני לא כמוהו? האם אין אמת בדרך שהוא הולך בה?'.

הרב קוק בספרו "אדר היקר" טוען שבניגוד לְמה שרגילים לחשוב, המניע המרכזי לכפירה אינו טענות אפיקורסיות, אלא - "הכפירה המוסרית" - התנהגות מושחתת ולא מוסרית של אנשים דתיים. תופעות היסטוריות חובקות עולם של כפירה וחילונות באו כריאקציה להתנהגות לא מוסרית של אנשי דת, בעיקר מן הצד הנוצרי, שהשחיתות ורדיפת הבצע שלהם, גרמו להתקוממות וסלידה מכל דבר שריח דת עולה ממנו. ממילא גם התיקון שנדרש מבחינתנו, האנשים המאמינים, נעוץ קודם כל במישור המוסרי. ככל שחיינו יהיו מופת ליושר, צדק ומוסריות, האמת שאנו נושאים תדבר בעד עצמה, הקסם שלה יכבוש ביופיו את העומד מולנו, וכל טענות הכפירה ה'מדעיות' יתפוגגו מאליהן.

המתקפות שסופג הציבור הדתי בכל מיני תחומים בתקופה האחרונה באים בדיוק כדי לפגוע בנקודה הזו. מטרתם להציג את התורה כדבר המנוגד לחיים. מנוגד למדינה ולדמוקרטיה, מנוגד להשכלה ולאומנות, מנוגד לצדק ולמוסריות. אם אנשים מאמינים נתפסים כמסרבים לשאת בעול עם הציבור ומתחמקים מלהגן על המולדת, מוצגים כמזלזלים ומשפילים נשים וכרודפי שלמונים, אז מה יש לדבר בכלל על אמיתות התורה והמחוייבות כלפיה. ברור שהדרך הזו מעוותת ושגויה ולא רלוונטית אלי בכלל.

עץ החיים

המאבק של הדור שלנו אינו עוד על עץ הדעת אלא על עץ החיים. את הנוער של היום כבר לא מעסיקות שאלות על סתירות בין תורה ומדע, אבולוציה ודינוזאורים. ההתמודדות שלו אינה במישור התיאולוגי-פילוסופי אלא במישור הקיומי. לא האם נכון להיות דתי, האם זה אמיתי (די ברור להם שכן), אלא האם טוב להיות כזה. זו לא שאלה של אמונה באלוקים אלא של אמון בו. האם התורה שאנחנו מאמינים בה זוהי תורה שמחלישה את האדם ומכפיפה אותו לאיזה כוח עליון שרודה בו, יורד לחייו ועושק ממנו את ההנאות הגדולות של החיים, או שזו תורת חיים שמעצימה את האדם, מחברת אותו אל עצמו ואל הכוחות הטובים שבו, ומעניקה לו את הנוסחה לחיים של משמעות, של אושר ושל מוסריות.

מה התפקיד שלנו במאבק הזה? איזה מין דגם של חיי תורה, של דתיות ושל קשר עם אלוקים, אנחנו חיים וממילא משדרים לילדים שלנו ולסביבתנו? האם אצליח להיות 'פרסומת טובה לאלוקים' ומי שרואה אותי, את הברק בעיניים, את השמחה לקום בבוקר, את ההתנהלות בעבודה, הזוגיות, הקשר לאלוקים, יגיד לעצמו - 'מדהים. איפה משיגים את סם החיים הזה?!', או שהחיים שלי ישדרו מסר הפוך מזה, ומי שיראה אותי יפטור את עצמו בשנייה, מבלי להניד עפעף, בברכת 'ברוך שלא עשאני דוס'?

לתגובות והארות: yonilavi10@gmail.com

The Nachash: Reality or Parable part 3, Meaning

2012-02-12T00:27:00.001-05:00

The Nachash: Reality or Parable part 3, Meaning

Shiur Shabbaton in Fair Lawn

2012-02-12T00:10:00.003-05:00

Spent a wonderful shiur Shabbaton hosted by Isaac Krasnopolsky and his family in Fair Lawn, NJ, with a very warm welcome from the Young Israel of Fair Lawn - which has a phenomenal cholent made by Dr. Jack Mermelstein, and wonderful Torah learning led by Dr. Larry Kraut. Yonah Stromer, Zac Welgrin, Zechariah Kaufman, Sruli Baum, Bentzie Gelernter, Dani Nissel, Mordechai Caplan, Shmueli Newman and Aaron Landy all took part. Yasher koach to Isaac and his family for fantastic arrangements!

I'm an Atheist Who Nurtures Orthodox Jewish Kids | Women's Voices For Change

2012-02-09T01:14:00.000-05:00

I'm an Atheist Who Nurtures Orthodox Jewish Kids | Women's Voices For Change:

'via Blog this'

Reb Moshe Feinstein Zt"l with Reb Yaakov Kamenetsky Zt"l in Camp Ohr Shr...

2012-02-07T21:16:00.000-05:00

Nachash: Reality or Parable Part 2: The Punishment

2012-02-05T00:00:00.001-05:00

Nachash Reality or Parable Part 2: The Punishment

also at:

http://tinyurl.com/7373dnk

An Open Letter to Rabbi S. Boteach | 1000 Verses

2012-02-03T13:45:00.000-05:00

An Open Letter to Rabbi S. Boteach | 1000 Verses

Very well reasoned post touching on Uncle Immanuel's contretemps with Rabbi Shmuely Boteach.

I have to postpone the shiur...

2012-02-02T18:18:00.002-05:00

I have to postpone the shiur - it turns out I am driving my son to Philadelphia for him to spend Shabbos checking out and being checked out the yeshiva there for high school. I thought we we would be able to get him a ride, but it fell through. Can we do Motzo'ei Shabbos at the same time?

The Nachash: The Curse and the Punishment

2012-02-01T16:54:00.000-05:00

The Nachash: The Curse and the Punishment

Conference Call Shiur, Thurs. Feb. 2, 11:00-11:30 pm EST

The Nachash: Curse and Punishment

1. Join the conference call:
Join my conference call:
Dial: (209) 647-1600
Access Code: 435678#

Additional Help

Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.

Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!

Life in Israel: Mashiach Is Not Welcome In RBS B

2012-01-25T11:20:00.000-05:00

Life in Israel: Mashiach Is Not Welcome In RBS B

Tachlis

2012-01-24T23:43:00.002-05:00

In an exchange concerning the Satmer Rebbe zt"l, I received the following two related comments:

You as a rabbi who can learn surprise me. Does someone choose a car on its color alone. You dismiss the SR because of his 'color'. The way he writes about others. If you want to pasken a halacha if zionism is correct or not you should go by his reasons, what difference does it make how he 'terms' others. Either his 'lomdus' is correct or it isnt. What he calls others who dont agree with him is neither here nor there.

You may say that you havent 'denigrated' him, but you have made sure that others on here and on RHM'S blog have. Most calling him much more vile names than he ever called anyone. Do you really think this is a great mitsva what you are doing. Just because they are all am haarazim not realising his greatness is not an excuse. You seem to have too many threads running at once. Perhaps you close one about this.

NO WRONG.

I gave the example of a car. People like you and the rest of the posters here and on RHM who have absolutely no knowledge of torah would buy it on its color. The outside trappings. A Rabbi who can learn like the owner of this blog ought to know better. He should be looking at the substance of his arguments against zionism before disparaging him not at his color or his actions.

Why should anyones actions whatever they may be, be proof to his shittos.

This comment reminded me of a story of Reb Tzadok and the Rogatchover related in the short biography at the beginning of Sichas Malachei HaShareis.

Free translation:

Later, in the days of his [Reb Tzadok's] greatness, when the famous Gaon R' Yosef Rosen shlita, ABD"K Denenburg was with him and wanted to engage in pilpul with him, Reb Tzadok told him that the berachah of Atah Chonen, when it was enacted by the Anshei Knesses HaGedolah, they did not have in mind that it should relate to achieving greater magnitudes of pilpul. Nevertheless, continued Reb Tzadok, since one's travels are directed by Hashem, perhaps he [the Rogatchover] was brought to him [Reb Tzadok, to receive the following message:] "While your honor is an illui [prodigy], you should know that I too was an illui [to the extent] that even when I was very young I bested all the Gedolim with whom I engaged in pilpul. [Earlier in the biography it was mentioned that the famous Gaon R' Yitzchok Elchonon Spector zt"l, ABD"K Kovno had come to visit the young R' Tzadok and converse in Torah.] Nevertheless, I later saw that it is impossible to merit the crown of Torah until one grabs hold of [and opens] the door of the students of Rabbeinu HaBesht zy"a.

Now, I am a big "fan" of Reb Tzadok, but in the final analysis remain a Misnaged (or, according to Chabad, let us say "Olam'she).

So I would suggest that in my fantasy world - in which the Mussar Movement still exists - we would paraphrase that last line on the basis of the Gra, Mishlei 4:13):

ביאור הגר"א - משלי פרק ד פסוק יג

חזק במוסר - אחוז את המוסר שהתחלת בו ותחזק את עצמו. אל תרף - אפילו לפי שעה אל תרף א"ע מן המוסר. נצרה - כלומר, אלא אדרבה תוסיף תמיד גדרים ומצות על המוסר שלא יבא לידי רפיון. כי היא חייך - כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור מה שלא שבר עד הנה אותו המדה לכן צריך תמיד להתחזק ואם לא יתחזק למה לו חיים

And, in truth, no paraphrasing is necessary, for the Rebbe, Reb Elimelech of Lizhensk zt"l writes in the Tzetel Katan:

טז. האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע

Once upon a time - in my youth - the commenter's position would have resonated with me. Lomdus is the ikkar - the engine and the transmission - everything else tafel - the color and the trim. But as I become more advanced in years (the big 5-0 coming up in 40 days - sooner by the secular calendar!), it becomes clear to me, that middos are the engine and transmission, and the lomdus - geschmak as it is - is the color and the trim.

Hence, a shittah that manifests Deracheha Darchei Noam v'kol Nesivoseha Shalom rings true. Nikkarim divrei emes. A shittah that manifests kitrug and kintur... well...

BTW, I found a wonderful essay on this topic (mostly from a Litvishe perspective, but with some token Chassidus):

שיחתו השבועית של

ראש הישיבה - הרב יוסף צ. בן-פורת

שבירת וכיפוף הרצון העצמי – מצות-עשה גדולה וחשובה!

פרשת משפטים תשס"ט

"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה).

ובספר החינוך (מצוה פ): "לְהָסִיר הַמַּשָּׂא מֵעַל הַבְּהֵמָה שֶׁיָּגְעָה בְמַשָּׂאָהּ בַּדֶּרֶךְ... מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְמִדַּת הַחֶמְלָה שֶׁהִיא מְשֻׁבַּחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עַל הָאִישׁ הַמִּצְטַעֵר בְּגוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ (עַל) הַמִּצְטַעֵר בַּאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, מִצְוָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עָלָיו וּלְהַצִּילוֹ".

למדנו אפוא, שמצוה לעזור לזולת הן בפריקה והן בטעינה.

עדיף, לעזור לאדם שאני שונאו – מלהציל חיה מייסורים!

במסכת בבבא מציעא (לב, ב) אמרו שאם אדם רואה שתי בהמות, אחת של ידידו הטוב הרובצת, מחמת כובד משאה וצריך לפרוק את מטענה, והאחרת של אדם השנוא עליו, שצריך להטעין אותה. מצוה שיעזור תחילה לשנוא, להטעין עמו את בהמתו, "כדי לכוף את יצרו"! שואלת הגמרא, לפי הדעה שאסור מן התורה לצער בעלי חיים, אם כן, היה צריך האדם לעזור לפרוק מהבהמה המתייסרת תחת משאה, ורק אחר כך לטעון את בהמת השונא. מתרצת הגמרא: "אפילו הכי כדי לכוף את יצרו עדיף". דהיינו, למרות שהפריקה מתעכבת והבהמה מצטערת, מכל מקום, עדיף לטעון תחילה את בהמת האדם השנוא, משום שבכך האדם מכופף את יצרו ופעולה זו, עדיפה מלחמול על בעל חיים!

ובמסכת פסחים (קיג, ב) שאלו, הרי כשהתורה מצווה על האדם לעשות מצוה, ברור, שהוא אינו רשע. אם כן, איך יתכן שהוא שונא יהודי אחר?! שהרי יש איסור בתורה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז). והעמידו את הפסוק באופן, שרק הוא לבדו ראה שבעל החמור עבר עבירה בדבר ערווה, ומכיוון שהוא רק עד אחד, אסור לו ללכת לבית דין להעיד ולספר את הסיפור, ולכן מותר לו לשונאו. ורב נחמן מוסיף שם, שלא רק שמותר לשונאו, אלא מצוה לשונאו. אם כן, יש לפנינו חידוש גדול, בצד אחד עומד ידידי, אחי ואוהבי ולידו, חמורו כורע תחת מטענו וסובל ייסורים קשים. מן העבר השני, עומד אדם שיודע אני, ללא צל של ספק, שרשע הוא, שכן ראיתיו, במו עיני, עובר במזיד עבירה של ערווה, ומצוה עלי לשונאו. והנה, הוא מבקש ממני, לעזור לו לטעון משא על גבי חמור. את מי עלי להעדיף? ברור, שכל אדם בעולם, יענה תשובה חד משמעית, יש לעזור לצדיק! כיוון, שבכך אקיים שתי מצוות: א. אציל את החמור מייסוריו. ב. אעזור ליהודי צדיק, שהוא גם ידידי.

אולם, גם כאן מתברר, שדעת התורה רחוקה מדעת האדם, כרחוק מזרח ממערב! ידועים דבריו של בעל הסמ"ע, רבי יעקב פאלק זצ"ל (ת"מ-תקט"ז 1680-1756) "פסקי הבעלי בתים ופסקיהלומדים הם שני הפכים"! (חו"מ הל' דיינים, ג, סקי"ג). ולמעשה, מפורשים הדברים בדברי הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם " (ישעיה נ, ח-ט). ובאו חז"ל ואמרו, שמצוה עלי לעזור לאותו אדם שאני שונאו, על אף שהוא עובר עבירות, וזאת מכיוון, שבכך אני פועל נגד רצוני ומכופף אותם. אם כן, רואים אנו שעמדת ההלכה, שעדיף שחברי הצדיק לא יזכה לעזרתי, החמור יסבול בצורה קשה, ובלבד, שאני אדכא את יצרי ואכופפהו!

ההסבר לכך, נתנו המפרשים (מנחת חינוך, שם) על פי דברי הר"ן, שמותר לצער בעלי חיים כשמביא הדבר תועלת לאדם. והיות שכופף ושובר האדם את יצרו, מביא לו הדבר תועלת רוחנית גדולה, מותר לצער בעל חיים לצורך כך. ורבינו יונתן מלוניל (ד'תתצ"ה-ד'תתקע"א 1135-1211) [תלמיד הראב"ד בעל ההשגות, מראש חכמילוניל, עמד בחליפות מכתבים עם הרמב"ם שהשיב לו הרמב"ם בכבוד גדול] כתב, שכפיפת היצר עדיפה מכמה מצוות כמו שכתוב בתהלים (נא, יט) "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה ".

רבן של ישראל החפץ-חיים זצ"ל, נתן לנו יישום מעשי להלכה זו. אם יזדמנו לאדם אוהב ושונא, שצריך להיטיב להם, ואינו יכול להיטיב, אלא לאחד מהם, עליו לעזור ולסייע לשנוא עליו ולהעדיפו על פני אוהבו! (ספר "אהבת חסד", פ"ד בנתיב החסד, אות ב).

אולם, עדיין לא ירדנו לעומק ההבנה, על שום מה על האדם לכופף את רצונו? יודעים אנו, שעל האדם לשבור רצונות רעים, רצונות של חטא ועוון, של רוע ואכזריות, אולם, באופן הנ"ל, הלוא מדובר על רצון טוב ומרומם, לעזור לאדם צדיק ולחיה סובלת ומתייסרת, ולהימנע מלהיטיב לאדם רשע.

התועלת שבכיפוף הרצון

מרן הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל מתמודד עם שאלה זו.

"הנה ענין כפיית היצר יש בו עבור האדם תיקון גדול לעתידו, שאם מרגיל עצמו לפעול כפי רצונו, הרי הוא עלול לחטוא חטאים גדולים ולהרוס את כל מצבו הרוחני, כמו שהאריך הגרי"ס (במכתב יז), הוא מבואר בחז"ל במקומות הרבה לאין שיעור. אכן בשביל העתיד בלבד, דאינו אלא אפשרי ולא ודאי, לא היתה נדחית שום מצוה דאורייתא ודאית עכשיו, ובפרט דאין העתיד תלוי בפעולה זו בלבד. ומוכח דזולת ענין התיקון לעתיד. הרי כפיית היצר היא מצוה בעצמותה. דאף דיתכן דהטעם הוא כדי להתרחק מן החטא ושיוכל לעמוד נגד יצרו. אבל הוי מצוה בעצמותה. וחמורה כל כך, שמצוות צער בעל חיים, נדחית מפניה" (משנת רבי אהרן משפטים, עמ' קלא-ב).

ונבאר דבריו: אם נניח, שכפיית היצר היא אמצעי בלבד, כדי להתרגל לשלוט על רצונותיו, הרי שעל פי כללי ההלכה לא היה בכוח פעולה זו, לדחות קיומה של מצוות עשה של צב"ח הניצבת עתה, בפני האדם. ואם אמרו חז"ל, ונפסק הדבר להלכה, ששבירת היצר דוחה מצוות עשה, מוכח שזו מצוה בעלת דרגה גבוהה מאוד, שיש בכוחה לדחות מצוה בדרגה נמוכה הימנה. ויתכן, שניתן להגדיר מצוה זו, כ"מצוה רבה", שיש בכוחה לדחות מצוה רגילה (יעויין גיטין לח, א תוד"ה המשחרר עבדו).

אולם, גם לאחר שמרן הוכיח לנו בצורה חד-משמעית, שלכוף את היצר, זו מצוות עשה. עדיין, לא ברור למה זו מצוה? מה טוב בכך? מה המקור לכך?

שבירת המידות מטרת ותכלית החיים

מרנא הגר"א זצ"ל כתב בפירושו למשלי על הפסוק: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ" (ד, יג) : "כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור המדה שלא שבר עד הנה, ולכן צריך תמיד להתחזק ואם לא יתחזק למה לו חיים".

והנה, בדבריו אלה, שהובאו גם בספר "אבן שלמה" (פ"א, ב), מבחין המתבונן בחידוש עצום עד מאוד! שהרי אם היו שואלים איש מאיתנו, מה היא תכלית החיים של האדם, לשם מה ירדה הנשמה לעולם? היינו עונים, כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות! שהלוא כך אומרים אנו ערב ובוקר, "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה". מוסכם על הכל, שאכן צריך האדם לתקן את מידותיו, אולם, רגילים אנו לחשב שאין העבודה העיקרית בחיים. ברם, הגר"א מעמיד כאן את שבירת המידות, כמטרה המרכזית, עד כדי כך, שהוא קורא תיגר על האדם שעבר עליו יום אחד מבלי ששבר מידה כלשהי, בשאלו אותו, רטורית, 'למה לו חיים'?! והלוא, אנו היינו עונים, שבמשך אותו יום, האדם למד הרבה תורה וקיים הרבה מצוות. אולם, כנראה, שעמדתו של רבינו היא, שהתורה והמצוות, הינן אמצעי והמטרה היא שבירת המידות! כמ"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ב). הרי שהתורה היא אמצעי למלחמה ביצה"ר. מטרתה הסופית של המלחמה, היא שבירת המידות ותיקונן. כמו שברור לכל, שארגז כלי עבודה שנושא החשמלאי, הוא כלי ואמצעי לתיקון החשמל ותו לא. וכך כליו של טכנאי המקררים וכך הכלים שנושא השרברב, שבא לתקן את הצנרת. כך התורה והמצוות הם כלים לשבירת המידות ותיקונן.

בכך יובן מאמר חז"ל: שכשעלה משה למרום לקחת את התורה, בקשו המלאכים לשורפו, ולהשאיר את התורה אצלם. אולם, הקב"ה גונן עליו ואמר לו לענות להם! תשובתו הייתה: "מה כתיב בה: לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא"! (שבת פט, א).לכאורה, הדברים לא מובנים. הלוא, המלאכים ידעו את התורה, שהרי למדו אותה מאז בריאת העולם. אם כן, מה חידש להם משה מה שלא ידעו לפני כן? לכן, נלענ"ד, שהם חשבו שתיקון המידות הרעות: רציחה, ניאוף, גניבה הוא אמצעי ללימוד התורה. כמ"ש התנא רבי אלעזר בן עזריה: "אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה" (אבות ג, יז). "כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (שם ג, ט). וְאולם, משה רבינו אמר להם, שההיפך הוא הנכון, שהתורה היא אמצעי לתיקון המידות. ואם המטרה לא קיימת לגביהם, לשם מה צריכים הם את 'ארגז עם כלי העבודה'?

לומר את האמת, לאחר שהבנתי כך בדברי הרב הדומה למלאך, הגר"א זצ"ל, חרדתי למשמעות המהפכנית, אליה הביאוני דבריו. אולם, לאחר שראיתי שגם מו"ר אביר הרועים, ראש הישיבה של דורנו, גם הוא נחרד מעומק הרעיון, נחה דעתי.

"ומה שכתב הגר"א – ואם לאו למה לו לחיים, ביאור לשונו הוא, שהנשמה מצד עצמה אינה צריכה את החיים כאן בעולם הזה כי היא חלק אלוק' ממעל והיא נקייה, אלא כל תכלית ירידתה של הנשמה לעולם הזה בכדי שיהא תתעלה על ידי מלחמת היצר. וזה רק על ידי מלחמת המידות! ואם אינו לוחם מלחמה זו, ואין אצלו שבירת המידות, אם כן למה לו חיים, שהרי נוח לו שלא נברא, והנשמה היתה נשארת למעלה, וגם אם לא יהיו לאדם חטאים, מכל מקום אין לו את העלייה של המלחמה, וממילא נוח לו שלא נברא, וכל תכלית בריאתו היא עבור המלחמה ושבירת המידות.

כמדומה שהדברים האלו של הגאון נוקבים ויורדים עד התהום! יתכן שמתפללים ומקיימים מצוות, אך אין את המלחמה ואת שבירת המידות... והגאון אומר שאם לא שבירת המידות למה לו חיים?! אלו דברי הגאון, שמי לנו גדול הימנו, אשר כל רז לא אניס ליה, כל התורה היתה פרושה לפניו, והוא אומר שאם לאו למה לו חיים.

ובאמת לכאורה היינו אומרים שאין לומר דבר כזה, איך אפשר שללא שבירת למה לו חיים, והרי גם בלי זה יש את כל התורה כולה, יש מצות שבת ויום וכל התרי"ג מצוות ורק זה חסר, ומדוע אם לאו למה לו חיים? אלא שגם כל קיום שאר העניינים תלוי עד כמה יש בהם שבירת המידות. אתה מקיים שמירת שבת כשאינך עצל ואם הנך עובר על המצוות הרי זה מפני שהנך עצל מלקיים את המצוות הכל מחמת המידות כמדומה לי שחידוש זה של הגאון בוקע רקיעים והוא חידוש שעד היום לא עמדתי על הבנתו באופן זה! 'ואם לאו למה לו חיים' האדם יכול להתהלך כשהוא טופח לעצמו מתוך הרגשה טובה - 'ברוך ה' אני לומד, אני מתפלל', אך אוי!... עיקר חיות האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות! ואם לאו למה לו חיים? וכמה רחוקים אנו מזה??" (מרן הגרא"מ שך זצ"ל ספר "מחשבת מוסר" ח"ב עמ' רנד-ה).

גם מרן המשגיח הגה"צ מו"ר רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, כותב במכתב:

"אעתיק פה העתקה אשר תח"י מאת הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל 'כי אמרה הגמ' בפ' אלו מציאות אויב לפרוק ושונא לטעון וכו' לכוף יצרו עדיף יעו"ש בגמ'. וע"ז אמר, כי מהגמרא הזאת נראה נפלאות וגדולות כי כל עיקר כלל התורה ויגיעת האדם הוא לראות לכוף את יצרו. ואמר בזה"ל (כמדומני): שענין לכוף את יצרו דאס איז אכלל וואס דאס איז מקיף אלץ [תרגום: לכוף את יצרו זה כלל שמקיף את הכל], וענין שבירת הרצונות וכפית היצר זהו עיקרי יסוד גדול בעבודה" (אור יחזקאל מכתב לה).

והנה, נמצא דבר זה מפורש בתורת רבינו משה במז"ל:

"וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים" (הל' תמורה, פ"ד).

התענוג האמיתי לנפש, שבירת הרצון הנהנתני!

רבן של ישראל, אבי תקומת עולם התורה בארץ ישראל, רבינו החזון-איש זצ"ל, גם הוא מתייחס במספר רב של אגרות, לחשיבות שבירת המידות.

"עיקר חיות האדם שבירת המדות, וצדיקים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם והלא זה הוא הענג היותר ערב ויותר נעים לשלוט ברוח הבהמי וזה ענג מתמיד ומשיב נפש. והלא ידעת כי העולם כולו פח יקוש והפרורים אשר פזרו למען לצוד ציד אוילים בדרך פשעם, ואשרי שומר אשוריו ודרכו מישרים" (קו"א ח"ב, יג).

הוא מציג את ההנאות הגשמיות, המפוזרות בעולם בכל צעד ושעל, כפירורים אותם מפזר היצה"ר, כדי לצוד את 'אוהבי' עולם הזה. כשם שאם חדר עכבר לבית, ויש מן הצורך לסלקו, אזי, מציבים מלכודת ובה סעודה דשנה, המסנוורת את עיניו של העכבר. הוא נכנס לתוך המלכודת כדי לאכול, ושם הוא מוצא את מותו. אולם, כדי להפנות את תשומת לבו של העכבר, למלכודת הנמצאת באחת מפינות הבית, מפזרים בכל הבית חתיכות קטנות של מזון 'מפנק', וכך הולך העכבר 'מהנאה קטנה להנאה קטנה', עד שיגיע לשערי מוות, הלוא היא המלכודת הגדולה בה מחכה לו 'הסעודה האחרונה'!

"אמרו (שבת פג, ב) אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, המיתה שבכאן היא הנטיה מפשוטו של החיים, לעומקו של החיים, לתוך תוכו של החיים, כל שהאדם מרבה בשבירת המדות מרבה חיים, כי שבירת המדות היא הריגת החיים השטחיים, ומיתה של היצר, הממלא כל הגוף, הוא החיים המוליך בדרכה של תורה" (קו"א ח"א, ג).

גם בקטע זה אומר רבינו, ששבירת המידות היא למעשה שבירת הקליפה החיצונית של החיים, בכדי להיכנס לפנימיות החיים, שהם החיים האמתיים. אולם, האדם שיישאר עם מידותיו הטבעיות, הרי שהוא אדם מסכן, שנשאר כל חייו על 'קליפת החיים'. משל למה הדבר דומה, לאדם שיאכל את קליפת האבטיח, הרי שיישאר לו טעם רע מאוד בפה. ומסקנתו תהיה, שאבטיח הוא פרי רע מאוד! וכך גם מי שיאכל את קליפת התפוז וכיוצ"ב. אולם, האדם שיסיר את הקליפה ממעל, ויאכל את החלק האדום של האבטיח, ואת פנימיות התפוז, יבין שאלו פירות טעימים וטובים. כך גם ביחס לחיי אנוש עלי אדמות! אל 'פנימיות החיים' שם נמצאת ההנאה האמיתית, שהכין ויעד הקב"ה לאדם מישראל, בכיר הנבראים, שנברא בצלם אלוקים, יכול האדם להיכנס לאחר ששבר את הקליפה החיצונית, הלוא הםהמידות אשר עוטפות אותו מכל עבר.

הנה, המתחיל ללמוד תורה שבעל פה, מופתע מכך, שאין כמעט הלכה שאין בה מחלוקת. אם של תנאים או של אמוראים, אם של ראשונים או של אחרונים, ועד אחרוני הפוסקים. אבל, המעניין מכל, שעל היסוד שהתחדש לפנינו, לא היה חולק מעולם! הדבר נמצא בהסכמה כללית 'מקיר אל קיר'.

אחד מאבות החסידות הרה"ק מראפשיץ (רבי נפתלי צבי הורוויץ) זצ"ל [תק"כ-תקפ"ז 1760-1827], הדגיש בספריו, פעמים רבות מספור, את מרכזיותה של עבודת 'שבירת המידות':

"כמו שאנו רואים שהארון כל מדותיו שבורות. אמתים וחצי ארכו. ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ומשם היתה כל הקדושה מתפשטת כמ"ש חז"ל שצמצם ית"ש שכינתו בין שני בדי ארון כמ"ש (שמות כה, כב) 'ונועדתי לך שם ודברתי [אתך] מעל הכפורת. וכ"ז לטובתינו ללמד אותו בזה שעיקר המצוה להאדם והכניסה לעבודתו ית"ש תיקון המידות בשלימות. ולכן צמצם כביכול שכינתו במדות שבורות כנ"ל כדי שנלמד מדרכיו ית' לשבור מדותינו... שהאדם ישקול מדותיו וישברם למחצית... וישבור טבעו ויתגבר על יצרו" (זרע קודש ח"א, דף פה, ע"ב, ד"ה במדרש).

מרן רבי ירוחם זצ"ל, המשגיח דמיר, האריך לבאר שתכלית בריאתו של היצר הרע הייתה, כדי שהוא ינוצח, יובס ויוכרע. כשאדם עושה זאת, אזי, היצה"ר נעשה לו ידיד ואוהב, וממילא, אופפת את האדם שמחה פנימית עמוקה. אולם, אם מתרחש היפוכו של דבר, והיצה"ר הוא שגובר ומנצח את היצר הטוב, אזי, הוא נעשה לאויב-בנפש של האדם, ולא ינום ולא ישן, עד שירמוס אותו מתחת רגליו!

"שסוד האהבה בין הנפש והגוף הוא רק בשבירת היצר. האדם חושב שבמלאו רצון היצר היצר נעשה לו אוהב, והוא טעות גמור, כי סוד אהבת היצר לאדם הוא דוקא שבירתו, ויכול כל אחד ואחד לחוש זאת בעצמו אפילו בשבירת היצר הכי קלה, כשהאדם שומע לעצת היצר הוא מגדל לו אויב נורא – 'השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך' (חוה"ל ש"ה, פ"ה) – וכל מה שימלא רצונו טוב יותר – ישנאהו משנה שנאה, עד שהוא 'יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה' (ב"ב טז, א)... ולהפך: דוקא באי מלאו רצון היצר – בזה הוא סוד האהבה שהיצר נעשה לו אוהב גמור" (דעת חכמה ומוסר ח"א, עמ' פה).

בדבריו של רבינו יונה מגירונדי ז"ל (ד'תתק"ע-ה'כ"ג 1210-1263) מצאנו דברים ברורים ומפורשים:

"כִּי כַּאֲשֶׁר יְשַׁבֵּר אָדָם תַּאֲוָתוֹ גַּם בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים, בָּזֶה תַּצְלִיחַ הַנֶּפֶשׁ, וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֶּעֶרַב לָהּ, כִּי יָרִים הַשֵּׂכֶל יָדוֹ וְגָבַר. וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע, הַכְּסִילִים אֲשֶׁר אֵינָם שׁוֹבְרִים תַּאֲוָתָם וְרוֹדְפִים תָּמִיד תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי – אָדָם, כִּי תִפְגַּע תַּאֲוָתָם בְּדֶרֶךְ חֵטְא וְכָל דָּבָר רַע, לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. וְנִקְרְאוּ כְסִילִים עַל רְדִיפַת הַתַּעֲנוּגִים" (שערי תשובה, שער ראשון, אות לא).

אחת הישיבות, שהמוסר היה נשמת אפה, הייתה ישיבת "ת"ת דקלם" בראשותו של הגרש"ז זיו זצ"ל – המכונה "הסבא מקלם". בין כתביו שנמצאו לאחר מותו, נמצא גם "פנקס הקבלות" אשר כלל הנהגות שקיבל על עצמו. להלן שתיים מהן:

להשתדל בזה יום בכפיית הרצון ג' פעמים לכל הפחות.
להשתדל בזה היום ג' פעמים לשבור מדותיו. ("כתבי הסבא מקלם-פנקס הקבלות", עמ' קמד).

רואים אנו, שיש לפנינו שני סוגים של 'עבודה'. סוג אחד – שבירה של מידות רעות. סוג שני – לשבור רצונות אף אם אין בהם שום שמץ של רע, כשכל המטרה היא אך ורק, להראות לגוף מיהו השליט!

והנה בעוד שאיפת האדם, מאז ומתמיד, לפעול על פי רצונו העכשווי, מתוך כוונה ומטרה ליהנות באופן מירבי, לכן מי שירש ממון רב, יכול להרשות לעצמו לישון עד אמצע היום, להתהולל עד שעות לילה מאוחרות, לאכול את כל אשר ליבו חפץ, לרכוש את שעיניו מתאוות וכיוצ"ב. אכן, מועטים האנשים שיכולים לעשות זאת, שכן, רוב האנשים צריכים לעבוד כדי להשיג את ממונם, וקשורים הם למסגרת חיים שיש בה חובות. ברם, רואים את החובות כעול, שהיה עדיף אילו לא היה! אולם, הצדיקים שמרגיזים יצר טוב על יצר רע, מחפשים את העול, מחפשים את ההתמודדות אל מול היצר הרע, מפני שרק כך הם משיגים את התעלות הנשמה, צעד אחר צעד.

תרגילים מעשיים בשבירת הרצון

לקראת סיום הבה נתבונן ב'תרגילים-מעשיים' של אנשי המוסר.

"בקלם למדו להתגבר על התאווה בעזרת תרגילי 'שבירת הרצון'. תלמידי קלם נהגו להתאזר בסבלנות ובמנוחה פנימית. לדוגמא, לא לפתוח מכתב ביום שהתקבל, אפילו כאשר היה מדובר במכתב שהגיע לאחר צפייה ממושכת. הם הפנימו וחינכו את עצמם, כי יש לרסן את התאווה ולא להיכנע לה. כניעה לתאווה – מקנה מקום אחיזה ליצר-הרע בליבו של האדם.

על רבי ירוחם מסופר, שבתקופה בה למד בקלם ועסק בשידוכיו – המתין למכתב מכריע בעניינו של שידוך מסוים. והנה, הגיע המכתב המיוחל, אולם רבי ירוחם לא העלה בדעתו לפתוח אתו תיכף ומיד. אחד מחבריו, שידע עד כמה ציפה רבי ירוחם למכתב זה – התפלא לראותו ממשיך את סדר יומו כאילו לא אירע דבר, והוא ניגש אליו והאיץ בו לפתוח את המכתב תיכף ומיד. אולם, רבי ירוחם לא שינה את דעתו: 'אם רצונך לדעת מה כתוב במכתב – רשאי אתה לפותחו בעצמך!' – אמר לחבירו, תוך כדי שהוא מגיש לו את המעטפה הסגורה..." (המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל "האדם ביקר", עמ' ט).

"הרב אלחנן יוסף הרצמן שליט"א, סיפר על מאורע דומה שאירע בתקופת שהותו בקלם.

היה זה בתחילת מלחמת העולם השנייה, והאווירה ברחוב היתה ספוגה מתח וחרדה. והנה, ביום מן הימים – הבחין כי בתיבת המכתבים שבחדר הכניסה לבית ה'תלמוד תורה' מונח מכתב שנשלח מאנגליה, היה זה מכתב מהוריו של הרב יעקב גולדמן הי"ד, בחור אנגלי אשר למד באותה תקופה ב'קלם'.

הרב הרצמן – מיהר לגשת אליו בשמחה ולבשר לו על דבר המכתב, אולם להפתעתו הבחין כי חבירו אינו נחפז ליטול לידו את המכתב הכל-כך יקר, אשר נשלח ממרחק כל-כך רב, בתקופה כל-כך הרת גורל.

את פליאתו – לא הצליח הרב הרצמן לשמור בליבו, הוא שטח אותה בפני חבירו, אשר השיב בקור רוח ובשלות נפש גמורה: 'כעת – לומדים. כשנגמור סדר הלימוד – אלך לקרוא את המכתב!' " (מופת הדור, עמ' יב).

גם על מרן הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל, סיפרו תלמידיו עובדות מסוג זה.

הרב אריה כרמל ז"ל שערך את כתביו, סדרת ספרי "מכתב מאליהו", שזכו לתהילת עולם, סיפר שהיה עמו בעת מלחמת העולם באנגליה. חלופת מכתבים באותה עת, התנהלה באופן לקוי. והנה הגיע הדוור ובידו מכתב מעבר לים, מאשתו ובתו הצליחו לברוח מאירופה לאוסטרליה הרחוקה, ותקופה ארוכה שלא קיבל מהן שום מכתב. ניכר היה שהמעטפה מכילה גם תצלומים מבני משפחתו היקרים לו עד מאד, אשר אהבתו אליהם חבויה היתה בעמקי נפשו... להלן התיאור המלא:

"המעמד היה מרגש, הנה לאחר תקופה ארוכה של ניתוק, יוכל רבינו סוף סוף להתרפק על מכתבם של בני ביתו ולראות את תמונת בתו שגדלה לנערה, משמשת כמורה בבית הספר היהודי של אחר הצהרים, שעמד תחת ניהולו של הרב חיים דוב סילבר ז"ל.

אך רבינו – ממשיך התלמיד לתאר – החזיק את המעטפה בין פרקי אצבעותיו ושקע בהרהורים. לאחר מספר רגעים של מחשבה מתוכננת, כשעל פניו נסוכה ארשת נאצלת של תלמידי קלם, הניח בניחותא את המעטפה החתומה על שידה סמוכה והמתין כרבע שעה לפני שהרשה לעצמו להתענג על קריאת המכתב ועל ראיית התמונות.

רק אז, כאשר שקטה סערת רוחו שב ונטל את האגרת המיוחלת, כשהוא מתרפק על תכולתה ותוכנה באהבה גלויה, מהולה בדמעות רותחות.

מי שהכיר את רגשותיו העזים של רבינו – מסיים התלמיד – נכח לראות דוגמא טיפוסית מושלמת למנוחת הנפש, לשליטה עצמית ולשבירת הרצון, נוסח קלם (ספר-זכרון מכתב מאליהו, עמ' שכב).

סיפור דומה עולה מעדותו של תלמידו רבי מרדכי מילר ז"ל:

"באחד מימי המלחמה, כאשר רבינו היה מודאג משלום הרבנית, ממנה לא שמע דבר כבר זמן רב, שאלתי אותו יום אחד אם הגיעה כבר ידיעה מהם. משהשיב רבינו בחיוב הבנתי כי נתקבל מכתב ממנה והמשכתי לשאול אותו אם הכל כשורה. המענה היה מפתיע, אך בהחלט אפיין את מידתו: 'אינני יודע עדיין, מפני שהחלטתי שלא לפתוח את המכתב עד השעה עשר בבוקר'!

כך שלט רבינו על עצמו, כשכל פעולה שלו מבוקרת, מחושבת ומדודה, ללא שום סממן של בהילות או פזיזות, חלילה" (מחנך לדורות ח"ב, עמ' 255).

מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שישב שנים רבות בצמוד למשגיח רבי יחזקאל זצ"ל סיפר, שהבחין מידי יום, מספר פעמים, שהמשגיח חיפש כיצד לפעול היפך רצונותיו.

מעשה בפסלת

זכורני, שלפני עשרות שנים שמעתי סיפור מעניין מפי כ"ק האדמו"ר מבוסטון שליט"א, שהיה החלוץ בקירובם של יהודים לעולם של תורה ומצוות. בעיר בוסטון, בארה"ב, שוכנות אוניברסיטאות מהמפורסמות ביותר עולם – כגון הארוורד. הוא יצר עם העילית של העולם האינטלקטואלי. וכך קירב האדמו"ר אלפי אנשים לעבודת ה'.

מעשה שהיה, כך היה:

יום אחד הגיעה אליו אשה יהודיה, שכל עולמה של היהדות, זר היה לה לחלוטין. "מה מלאכתך? מה עיסוקך"? שאלה האדמו"ר תוך כדי שיחה:

– "אני פסלת ענתה לו".

– "מה פירוש פסלת"? עשה עצמו כאינו מכיר עיסוק זה.

– "ראשית, אני לוקחת ציור או צילום של האדם, אשר את דמותו אני רוצה לעצב. לאחר מכן, אני לוקחת גוש אבן, ועם פטיש ואזמל אני מכה עליו עוד מכה ועוד מכה, וכך אני מסתתת את האבן עד שאני יוצרת ממנה דמות ראש של אדם. ולפעמים, אם האבן גדולה דיה, אני יוצרת דמות שלמה של אדם עם ידיים ורגליים בגודל טבעי ממש. עבודה זו, מתמשכת תקופה ארוכה בהתאם לקושייה של האבן ולמורכבותה של צורת האדם אותה אני מעצבת. מידי פעם, אני מביטה מן הצד, ומשווה את הפסל לתמונה הניצבת לפני, וכשאני מבחינה שהצורה אינה מושלמת, אינה סימטרית באופן מוחלט, או אינה דומה לתמונה העומדת לפני, אזי, אני מכה ומסתתת את העודף המיותר, עד שאני מקבלת את המראה המושלם".

– "אם כך" אמר לה האדמו"ר, "גם אנחנו עוסקים בפיסול. גם אנחנו מסתתים כל הזמן – את הנשמה שלנו. אנחנו בוחנים את זהותנו הרוחנית, ובודקים אם יש כוחות ומידות הפוגמות את צורת 'האדם השלם'. צורת האדם אשר בה אנו צופים היא, 'צלם אלוקים'. אותה עצבו אבותינו הק'. לכן, למדונו 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי, לידי מעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב' (תדא"ר פכ"ה). כשאנו רואים שדמותינו עדיין לא הגיעה לשלמות, אנו ממשיכים לסתת ולשבור, עד שנגיע לפחות ל'העתק דומה למקור' ".

– "דבריך ממש מרתקים, ממש מעניינים ומפתיעים. מעולם, לא שמעתי הסתכלות על החיים בצורה כזאת", הגיבה הפסלת.

– "מה דעתך, על הרעיון, שבמקום שתסתתי אבנים, תתחילי לסתת את עצמך, את הנשמה אשר בקרבך? 'לקחת אותה בידיים' ולעצב בה מידות שתקננה לה דמות של 'צלם אלוקים' "?

כך התחילה התקרבותה, עד שקבלה עליה עול תורה ומצוות בשלמות!

אומר הפסוק באיוב "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (יא, יב) ופירש"י: "אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת. אדם יולד - ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו".

פרא הוא שם עצם לחמור-בר. בשמורת הטבע יוטבתה ישנן חיות כאלה. זהו חמור בר, שאי אפשר לאלף אותו, וממנו אומר רש"י, צריך אתה בעצמך ליצור אדם. מתוך הפרא הזה אתה צריך לבנות אדם!

כלומר, אין אדם שנולד מושלם, כל אדם נולד פגום, ייעודו בעוה"ז 'לסתת' ולשבור את המידות והרצונות הרעים שבקרבו, ולבנות אדם שיקרא: "צלם אלוקים".

סיכום: בפרשתנו ראינו חידוש מהפכני, שכיפוף שבירת רצונו של האדם, הם מצות-עשה חשובה, שיש בכוחה לדחות מצוות אחרות. לא זו בלבד, אלא שזו מטרת כל לימוד התורה וקיום המצוות, וסיבת ירידת הנשמה לגוף. אכן, רק בודדים שמעו על רעיון זה, ויחידי סגולה מיישמים אותו, וכל חייהם עובדים כדי לעצב את הגוף על פי שיקול הדעת והשכל. הצדיקים מרגיזים יצר טוב על יצר רע, ובכך הנאתם הגדולה, אשר אין ערוך לה.

Fighting Yesterday’s Battle – A View from the Beit Shemesh Front Lines | Cross-Currents

2012-01-23T10:47:00.000-05:00

An extremely important article.

Fighting Yesterday’s Battle – A View from the Beit Shemesh Front Lines | Cross-Currents

Fighting Yesterday’s Battle – A View from the Beit Shemesh Front Lines

By Guest Contributor, on January 22nd, 2012

by Dov Krulwich

On September 6 I became an activist.

Parents at the Orot school in Beit Shemesh were complaining about Chareidi zealots demonstrating against the school, and commenting that their kids were afraid. My response was one of disbelief. I knew people living in the buildings near Orot, and I davened and learned often in Batei Midrash in nearby Chareidi neighborhoods. It simply couldn’t be, I said, that the situation warranted schoolkids being afraid for their well-being. We’re talking about religious girls with skirts and elbow-length sleeves! The response was simple: If you don’t believe it, come and see. I went the next day, and was shocked at the kanayus that I saw – cursing, yelling, spitting, shoving, intimidating – all with looks of sheer hatred.

In the months that followed, I spent time virtually every day trying to confront the kanayim, document the kanayus in order to have it dealt with by Rabbonim and by the police, and protect the kids from the 10-15 kanayim that waged a steady war against the school. My videos of kanayim with hatred in their eyes were viewed tens of thousands of times, I became well-known by the kanayim and their neighbors, and I personally once received blows from the fiercer of the kanayim.

I also spent time talking with everyone, including kanayim, quiet supporters of the kanayim’s agenda, and the much bigger numbers of Chassidim in the area that are against the kanayus. I spoke with Rabbonim ranging from a Dayan of the Eida Chareidis, children of well-respected Admorim, Dayanim, and Poskim, and neighborhood Rabbonim who I hoped would join in condemning the kanayus.

From all of these conversations, I’ve developed an understanding of the situation that I think is important to share. I’ve refrained from talking to the media, despite many opportunities to do so, but I think that this is a forum where the discussion might be productive. I hope that this understanding can lead to solutions, but it also points to a bigger problem than is commonly understood.

In a nutshell: The kanayim, along with a significant portion of the Eida Chareidis, has their mindset stuck firmly in the 1930’s. To them, every non-religious Jew is a mumar le’hach’is, every dati le’umi Jew is keeping Torah minimally and prioritizes Zionism over religion, and most Chareidim are selling their souls by cooperating with the State of Israel. In short, they’re stuck fighting the previous generation’s battles instead of handling this generation’s battles.

I want to first elaborate on what I mean, then discuss why I know this to be the case. After that I’ll touch on what this means for the future.

Just imagine if you looked at every non-religious women wearing jeans or short sleeves and knew without a doubt that this woman understood and appreciated hilchos tzniyus, was deciding deliberately to violate the Torah, and moreover was doing so deliberately to offend religious Jews and to try to impose secularism on religious Jews. Imagine if you were as sure of that as you are that the sky is blue. Imagine if you knew, absolutely knew, the same of every Jew driving a car on Shabbos, every man walking without a kippa, and so on. Can you possibly imagine the perpetual sense of anger and hatred that would fill you as you saw such people throughout your day? After all, so many people are deliberately insulting Hashem, and so many people are doing things in order to make you secular!

The vast majority of religious Jews nowadays, of virtually every affiliation, know that this is not true. But in the 1930’s and 1940’s, in the time of Rav Yosef Chaim Sonnenfeld, it was in fact the case. The early Zionists saw the return to the Land of Israel as a Messianic fulfillment that obviated the need to keep Torah U’Mitzvos. The Shomer HaTza’ir were busy taking the Yaldei Teiman away from their parents and feeding them on Yom Kippur. Most of the chilonim in Israel then had grown up in Yeshivos and were virulently against religion.

At the risk of political incorrectness, let’s postulate that in such a climate, yelling and screaming in defense of Torah U’Mitzvos was the right thing to do. Even if so, that says absolutely nothing about today. Chilonim today know little about religion and care even less about what religious Jews do – they want only to be able to lead their secular lives without religious coercion. And a significant percentage of Dati Leumi Jews in Israel, including most parents of children in the Orot school and most families in the Sheinfeld neighborhood, are medakdek ba’mitzvos and kove’a itim le’Torah.

Religious Jews today know that our mandate is to embody Ahavas Yisrael and to bring Jews closer to G-d through our own proper and inspiring behavior. Not only does nothing good come of kanayus in our generation, but it’s a clear Chillul Hashem.

The story is told that when the Chazon Ish paskened that Chinuch Atzma’i schools should teach in Hebrew, not in Yiddish, he was attacked. Rav Yosef Chaim Sonnenfeld dedicated so much to fighting against the secularization of Loshon HaKodesh, how can Chinuch Atzma’i teach in Hebrew? The Chazon Ish reportedly answered that Rav Yosef Chaim Sonnenfeld had to fight the battles of his generation, and that we have to fight the battles of our generation.

Many times in recent months I’ve asked kanayim in Beit Shemesh simple questions: How can you act in a way that drives Jews away from Torah? How can you curse at Jewish children, what happened to the halachos involved in nivul peh? Why can’t you let other Jews follow their own psak halacha, and you follow yours? The answers are always the same – there’s nothing to talk about, we’re demonstrating against people who are evil. Conversations about how to bring Jews closer to G-d were non-starters.

It’s important to understand that the kanayim in Beit Shemesh are hated as much by most Chareidim as they are by non-Chareidim. Chassidim in the area have been attacked. Park benches enjoyed by Chassidic mothers have been uprooted when the kanayim saw that a chiloni woman once sat there. Chassidim who interact peacefully with non-Chareidi neighbors have had fish oil and feces thrown at their apartment doors. But many of these same kanayus-haters still justify the kanayus in discussion. “I hate the kanayim and I hate their violence, but how would you feel if people were deliberately enticing you with immodesty.”

I spoke last week with Rav Kopshitz, the Rav of the Eida Chareidis of Beit Shemesh. I asked him what his personal opinion was of the abuse being directed by the kanayim against residents of my neighborhood. He answered “and what do you think about the abuse being directed against Chareidim?” I answered that I completely opposed it, but that I hadn’t heard of much. His reply was striking: “The police are abusing us when they take down our signs asking women not to walk on some sidewalks, because they’re trying to force us to walk immodestly in our own homes.” Now, I happen to oppose making a big deal of a sign that all women, Chareidi or not, have been peacefully ignoring for ten years. But, that said, not a single policeman is trying to make Chareidim walk mixed. Frankly, not a single policeman cares at all how Chareidim walk down the sidewalk. They took down the sign because the sign was insulting to women. But a respected and brilliant Talmid Chacham is convinced that the police were doing it as an attack against Chareidi shmiras ha’mitzvos. And this is called abuse?

In a newspaper article last week, a Chareidi minister of the government was defending the Chareidi insistence on seperate-gender buses with separate gender seats. He closed his comments by saying that “No one should dare to tell me or my friends that I should transgress Jewish law… tomorrow they will tell me to shake hands [with women].” Even a government Minister didn’t realize that opponents of separate buses don’t care whether Chareidim sit separately, as long as they don’t force this separation on others.

Pashkevilim spread through Beit Shemesh discussing the imprisonment of some kanayim, saying that “the antisemitic attack against religion and its followers is spreading and getting stronger… attacking the houses of the faithful at late hours, brutally imprisoning Jewish activists….” The people arrested were people that I saw myself engaged in violence, that were actually arrested for violence committed in Jerusalem as well. Whether they are guilty is a matter for the courts to decide, but their arrest is in no way a broad attack against religion.

In short, a significant number of Eida Chareidis affiliated Chareidim see the world as if we were still in the 1930’s. Even those that oppose the kanayim’s tactics oppose only the tactics, but not the perspective that all others have evil and anti-religious intentions.

What does this mean for the future? On the one hand, it means that the challenge is bigger than kanayus, it’s a broader attitude of viewing people for how they are, and interacting with them accordingly, instead of projecting onto them a view from 60 years ago. Changing a mindset is much harder than changing actions. On the other hand, I believe that a significant amount of the tensions in Israel in recent months will be solvable if everyone can learn to see each other how they are today, if the kanayim and the Eida Chareidis can understand what the Chazon Ish and almost all gedolim since understood.

When groups within the Orthodox umbrella move in directions or take on philosophies that endanger Yiddishkeit, the Orthodox world responds. A large and significant group being stuck in the 1930’s, viewing and acting towards other Jews in ways that are not consistent with the current reality or with the psak of all modern-day Gedolim, and acting in ways that are a tremendous Chillul Hashem, requires a response from the entire range of the Orthodox world.

For people in Chutz La’Aretz, it’s critical to take this into account when you read and pass on the news. All the major frum news sources have reported that the Chareidi world in Israel is under attack. But is it really? Is there significant talk about cutting Yeshiva funding, or child subsidies, or even army exemptions? No, there is no more talk of these things than there is any month. What’s increased recently is only anger against kefiya datit, policies or signs or other actions that coerce non-Chareidi bus-riders, sidewalk-walkers, advertisers, store owners, or others, to adhere to religious standards against their will. What’s also increased is the police doing their job to stop violent and abusive kanayus. By any objective standard neither of these are abuse of Chareidim, they’re self-defense of Chilonim. The Chilonim are defending their right to freedom of religion, but are not attacking Chareidi religious observance at all.

Yes, there is talk in the media about the effect on the country’s economy of Chareidim not being in the work force. And there is talk about feelings of unfairness in whose children risk their lives to protect the country. These are perpetual issues that are already being quietly addressed, and need to be addressed, particularly as the economy world-wide is getting worse and the security situation is concerning. But these issues are not being raised any more now then they are perpetually.

The point of fact is that the Chareidi world has won the battle for Chareidi continuation. Nearly 80 years to the day after Rav Sonnenfeld’s petira, Torah learning and religious observance in Israel is unparalleled, more than any other place or any other time. But the whole Jewish world, particularly the Chareidi world, now needs to face today’s challenges, and not to continue fighting yesterday’s. Fighting yesterday’s battles is resulting in tremendous Chillul Hashem, along with an atmosphere of attack that doesn’t actually exist.

If, however, the Jewish world can stop fighting yesterday’s battles, can stop feeling attacked where the attacks don’t exist, can stop coercing others and realize that the others are not coercing us, and can stop the Chillul Hashem that comes from violent kanayus, then maybe we can achieve the kind of shevet achim gam yachad that Hashem wants from us.

Dov Krulwich made aliya from Chicago 15 years ago, first to Har Nof and then to Beit Shemesh. He and his family live in the Sheinfeld neighborhood of Beit Shemesh, where he works as a mobile technology analyst.

Audio of Tonight's Shiur: The Nachash: What Was It?

2012-01-20T00:15:00.003-05:00

http://tinyurl.com/7y35gb9

Tonight's Shiur:
The Nachash: What Was It?

Tonight, Jan 19: Conference Call Shiur: Nachash, Reality or Parable?

2012-01-19T13:04:00.002-05:00

Tonight, Jan 19: Conference Call Shiur: Nachash, Reality or Parable?

11:00-11:30 pm EST
8:00-8:30 pm PST

To join the conference call:

Dial: (209) 647-1600
Access Code: 435678#

Additional Help

Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.

Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!

Satmer Rebbe zt"l Revisited

2012-01-16T15:20:00.001-05:00

Anonymous said...

you say lo nitnu ha'mitzvos elah l'tzareif es ha'beriyos. okay. but surely you know that often this just doesnt seem to be the case -- theory simply does not match reality.

basically, in your view the satmarer was a flawed man. why cant you just accept it as such? is this the first time you have come across a gadol ba-torah who was flawed? why do you see this as a fatal flaw? have you seen what the minchas eluzar has written, or are you writing him off as well? are you going to stop teaching r. elchanan, since he has written in the same vein about rayk as the satmarer? [see the uncensored work, not the book published by his son.]
and we wont even go into emden/eybeshutz. Vechulhu.

Thursday, January 12, 2012 1:50:00 PM

I accept the commenter's definition. The Satmer Rebbe can be regarded as a flawed man who was also a Gadol b'Torah. The problem is that other "flawed Gedolim" - say, Prof. Saul Lieberman, or Rabbi Shlomo Goren - are not granted the same status as the Satmer Rebbe. I suspect there is a tendency to cut more slack to someone flawed on the "right" as opposed to someone flawed on the "left."Furthermore, the Satmer Rebbe certainly did not recognize a concept of a "flawed Gadol" - otherwise, he could have placed Rav Kook et al in that category!

I do have similar problems with the Minchas Elozor and Reb Elchonon. My attitude towards Reb Elchonon is tempered by his death al Kiddush Hashem and more so by his speech immediately preceding their liquidation.

The E/E controversy is not directly relevant. Reb Yaakov E did not perceive Rabbi Yonasan e as a proto-Zionist, or a supporter of Keren Ha'Yesod. He saw him as a heretic. L'shitaso he was compelled to fight ardently and strenuously. If the Satmer Rebbe conflated Rav Kook with R' Yonasan according to R' Yaakov - that would have beeb an inexcusable mistake.

But we can agree thus: The "flawed Gadol"'s derech must be assessed very careful - כבדהו וחשדהו - respect but suspect.

Added Sunday, 27 Kislev, Jan. 22:

See http://haemtza.blogspot.com/2012/01/patron-saint-of-extremists.html, where RHM cites my previous post on this subject, and see the images I posted in my comment there. I have revised my previous post based on mussar I received, see the comment at the beginning of that post:
http://rygb.blogspot.com/2012/01/why-i-cannot-respect-satmer-rebbe-zl.html

Sinas Chinam שנאת חנם

2012-01-15T18:53:00.003-05:00

...And in truth,the source of the phenomenon of lack of concern in the serious matterof causing our friends' anguish, is the effect of two causes:

1. We love todisplay our capacity to express our cleverness to such an extent thatwe become oblivious t any sensation of the pain that the expressioncan cause.

For there are sinsfrom which a person derives bodily pleasure - such as in eatingforbidden foods, when one does so with an appetite, or when one robsand steals on account of his lust for money. But there are sins thata person commits without deriving any material benefit, such as SinasChinam - the hatred of another person "for free" -when the other person did not do anything to provoke a desire in meto take revenge, yet I nevertheless bear a grudge of hatred towardshim for no reason. Why does this happen?

Infact, chinam -חנם=does not refer only to something one acquires without payment.Rather, chinam isa derivative of the word chen -חן,grace [or, in this context, an intangible affitnity]. (Thefinal mem in chinam isnot part of the word's root, but is rather akin to the final memin reikam ריקם-see IbnEzra Shemos 3.)In other words, I have an intangible affinity to this character traitwithout a reason and without a cause, its source being the yertzerho'ra imbedeedwithin me that gives me an intangible affinity for certain sins. Thisis also the case in regards to lashonho'ra and rechilus,in which one has no pleasure independent of the intangible affinitythat he has with the sin...

A great man oncewitnessed two talmidim disputing an opinion of oneof the Rishonim, each of them shouting at the other,taunting and mocking, that the other had no idea how to understanda Rishon, etc. Hee said to them: "You should knowthat by now you have completely forgotten the words of that Rishon,and your entire dispute is: 'Which one of you is the smarter one?' -that is the entire disagreement!'"

Sicha #7,זהירותבכבוד חברים

Sichos b'AvodasHashem

R' Yaakov Y. A.Meisels

Why I cannot accept the Satmer Rebbe zt"l, updated

2012-01-10T13:56:00.000-05:00

Revised on 28 Teves, Jan. 23:

I have been given mussar that my post as written is counter-productive. Since I try to be mekkabel mussar - even when I do not understand it - I have made some revisions:

In a recent VIN article
http://www.vosizneias.com/98410/2012/01/08/new-york-mbd-the-satmar-rebbe-was-right

MBD was cited:

Quoting the Satmar Rebbe, Reb Yoel, zt’l, MBD called the continuous clashes between the Chiloni and Chareidi community very frightening.

“The Satmar Rebbe, R’ Yoelish was correct. He was completely right. He said there would come a time when Chareidi Jews would not be able to live in Eretz Yisroel. Hashem Yiracheim.”

I cannot accept the Satmer Rebbe zt"l as a moreh derech.

These are letters of the Satmer Rebbe:

הנה דעת הרב מסאטמאר ר' יואל טייטלבוים אודות הרב קוק

בשו"ת דברי יואל סימן קלא

ב"ה
קול נהי נשמע בציון צעקת בני ישראל היראים וחרדים בעיר ה' שמה והביד"צ שבירושלים עיה"ק ת"ו ובאשם הרב הגאון הצדיק זקן וקנה חכמה כקש"ת מוה"ר יוסף חיים זאננענפעלד שלי"א האבדק"ק, מבקשים אותנו להיות להם לעזרה בצרה, ותעל זעקתם את פני ה' איך המחבלים כרמים כרם ה' צבאות המה המעמידים צלם בהיכל ה' ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, אשר כמהו לא נהיתה צרעת ממארת, לצודד נפשות להשקותם מים הרעים המאררים הוא המינות והכפירה ר"ל עד שבעוה"ר נתקיים בהם היו צרי' לראש, איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר החזיק והרחיב בארה"ק גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה, תסמר שערות אנוש ותצילנה שתי אזני כל שומע, הנה ארסו ארס ברזל להיות בוטה כמדקרות חרב להסית ולהדיח פרחי שושנה, והרב מדבריו המדאיבים לב כל מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א (הרב יהודא גרינוואלד-שו"ת זכרון יהודא), אבל כאשר הי' לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו, מלאים על כל גדותיו דברי מינות וכפירה, מאוד נורא, וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה.

והנה אך למותר להאריך בהלכה זו שהוראתו אסורה, כי אף מי שאינו מין וכופר אלא שמחלל ה' ומחטיא את הרבים בשאר עבירות, אסור לשמוע הוראה מפיו, ובשו"ע סימן רמ"ג סעיף ג' דת"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, והביא על זה בברכי יוסף שם דכל ת"ח שיש בידו חילול ה' אסור לשמוע ממנו דברי תורה ולסמוך על הוראתו יעיי"ש בשיו"ב, וע"ע בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סימן ק"א דאף דאיתא בירושלמי (מועד קטן פרק ג' הלכה א') זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדלתו, מכל מקום אם החטיא את הרבים הוי כירבעם בן נבט ופשיטא דמורידין אותו מגדולתו יעיי"ש, ובמינים ואפיקורסים, כבר כתב החת"ס בחו"מ סימן קס"ב, דכיון שאסור לקרב אל פתח ביתו וכל באיה לא ישובון ולא ישיגון אורחות חיים, מכש"כ שאסור ליקח תורה מפיו יעיי"ש.

והנה נחזי אנן בגמרא גיטין פרק השולח דף מ"ה, ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו עכו"ם יגנז, ובשבת דף קט"ז אמר ר' טרפון שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים עאכו"כ, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות יסודי התורה הלכה ח', אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם יעיי"ש.

הנה כ"כ החמירו בספר תורה שכתבו מין למחוק את ה' יותר מבכתבו עכו"ם משום שלא להניח שם לאפיקורסים, אף שבספר תורה לא העתיק אלא אותיות התורה והאזכרות ולא חידש שם שום דבר מדעתו, ואך בשביל מחשבתו זרה שהיא ממקור מים הרעים אף שאינה ניכרת מתוך מעשיו, החמירו שלא להניח שם לפעלותיו, ומכל שכן שאסור להניח לו שם ושארית להיות לו איזה התמנות בהוראה ותורה, שיוכל להיות חותר חתירה, לאמשוכי אבתרי' בדעה נפסדה וזרה, מרה כלענה ר"ל.

ויש כת צבועים המחפים על המינים והאפיקורסים באמרם שאין להתקוטט כי גדול השלום, ואם אין שלום אין כלום, כהנה וכהנה דברי הבלים, אבל התנא ר"י מכחישם בלמדו החיוב לאבד כח המינים מהא שציותה התוה"ק למחוק את ה' עבור הטלת השלום כי הן המה המטילים איבה ותחרות, וזהו השלום שבישראל לאבד כח המינים ויהי' אחריתם להכרית.

ובגמרא ברכות דף כ"ט, שמעון הפקולי הסדיר י"ח ביבנה, אמר ר"ג כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו והאר"י טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה, וניחוש דלמא הדר בי' ואף צדיק מעיקרא דלמא הדר בי' כו' שאני שמואל הקטן דאתחיל בה [ודעת הר"י שם דמה שאמרו מסלקין אותו בטעה בברכת המינין הכוונה שמסלקין אותו לגמרי שלא יהא עוד ש"ץ לעולם. והמג"א בסימן קכ"ו מצדד שאין מסלקין אותו מלהיות עוד ש"ץ בשביל פ"א, וביאר שם במחצית השקל שזה דעת החולקין על הר"י ז"ל שאין הכוונה בש"ס שמסלקין אותו לולם אלא לפי שעה. ועל כל פנים מדכתב המג"א בזה שאין מסלקין אותו בסביל פ"א אם כן נראה דאם אירע לו כן יותר מפ"א כילי עלמא מודי שמעבירין אותו שלא להיות עוד ש"ס לעולם, אף בזמנו של המג"א שכתב שם שלא הי' אז מינים מצויים, ופלוגתתן בזה סובב על דברי הש"ס דמיירי בפעם הראשונה כעובדא דשמואל הקטן.

והנה באמת כללא הוא שאין מוציאין שום אדם מחזקת כשרות כל כמה דאפשר לדונו לכף זכות שלא הי' אלא טעות ושגיאה, ואף בטבח שהוציא טריפות מתחת ידו שמבואר בשו"ע יו"ד בימן קי"ט סעיף י"ז שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי, מבואר הטעם בתשו' הרשב"א סימן כ' (ששם מקור דין זה) שא"א לומר בו מיטעי טעה כי הטריפות ידועים הם ואם לא נודעו לזה אין ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו כלל, וכן זה כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל כ' (דין כ"ט), ואעפי"כ הביא ע"ז הש"ך שם בס"ק ל"ג דברי המהרי"ו דבאדם דידוע שהוא י"ש ומדקדק במעשיו עדיין אמרינן בי' דודאי משגה הוא ולא חיישינן דלמא הדר בי', וכאן בברכת המינים המוזכר בש"ס דודאי אפשר למימר בי' שטעה דכן הי' האמת בשמואל הקטן שהי' טעות, ועיי"ש בפנ"י שביאר ענין הטעות בזה, ובשאר ברכות ממתינן לי' באמת עד שיזכור, ובברכת המינים מבואר שם ברשב"א וטוש"ע בסי' הנ"ל שמסלקין אותו מיד ואין ממתינין לו כלל להזכירו, ולמה נוציא אדם כשר מחזקתו להכלימו ולסלקו אם אפשר לומר שטעה ואין בו צד מינות כלל, בפרט בצדיק גמור כשמואל הקטן ובעצמו תיקן ברכת המינים ואילו לא היה מתחיל בה אז היו מסלקין אותו והיו חושדין אותו דלמא הדר בי' וח"ו מין הוא, ולדעת הר"י הי' מסולק לעולם בשביל פעם הראשונה תיכף ומיד, וע"כ שהחמירו יותר בחששא דמינות מבשאר עבירות אף בספיקא נגד חזקה דמעיקרא ושאני מינות דמשכא וחמור טובא].

ועכ"פ כיון שמבואר בגמרא ושו"ע דרק בשביל שמונע עצמו מלקלל את המינים ואף שיוכל להיות שאינו אלא טעות מ"מ מסלקין אותו, א"כ כש"כ מי שמגלה דעתו בפי' שאינו רוצה לקללם באופן שאין להסתפק בו שמא שכח וטעה, וק"ו במי שדרכו עוד לשבחם ולחזקם שהדבר ברור שצריך לסלו מכל דבר שבקדושה, ואצ"ל שלא יהי' רב ומורה בישראל.

וא"כ אותו האיש הנזכר לעיל שזה דרכו לחזק ולרומם הציונים החלוצים הכופרים באלקי ישראל בפרהסיא ובפומבי, זה בלבד מספיק לבירור ההלכה שהחיוב לסלקו ולהרחיקו מכל בית ישראל, וק"ו אחרי שבחיבוריו האלילים, עוד הרבה גילולים, בר"ה וברה"י יחידו של עולם, והראה לדעת, דכל שכן דפקר טפי בכל מיני מראות נגעים וצרעת, ועל הכלל כולו יצא, לכפור בתורה שבכתב ובע"פ ובעיקרי האמונה לתת אותם לשמצה, תו אין ספק כי הוראתו וכל דבריו ועניניו טמאים ומטמאים, ואשר ירחיקו ממנו בלב תמים, בעזר אלקי יהיו נקיים, והמתחברים אליו מחמת דוחק ממון, ומשתחוים לאגורת "כסף" תחילת חימוץ "הכסיפו" פניהם לאביהם שבשמים, וסופם לבאר שחת בור ריק אין בו מים, אבל נחשים וקרבים בהם להטות ח"ו לבבות בנ"י מדרך החיים, ר"ל, ואמרו חכז"ל (פסחים דף כ"ה ע"א) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה, ולדיין שאינו הגון אף מחמת שאר מעשיו רעים שאינם של מינות ואפיקורסות קראו חכמינו ז"ל (סנהדרין דף ז' ע"ב) אשירה, וקל וחומר בית גאים של מינות וכפירה אמרו חכמינו ז"ל במסכת שבת דף קט"ז שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ אחריו להכישו נכנס לבית של עבודה זרה ואינו נכנס לבתיהן של אלו שאלו אין מכירין וכופרין ואלו מכירין וכופרין, וא"כ מוטב להם להיות נמכר לע"ז עצמה ולא למין ואפיקורס, שורש פורה ראש ולענה ואשכלות מרורות, ואשר בה' ישים מבטחו יאיר אליו נורא תהלות, וכבר נתבאר הדין הלכה ברורה, שמי שאינו רוצה לקלל את המינים בפרהסיא, בהקללה אשר להם ראוי', אף שהי' צדיק מעיקרא, שתיקה זו מעידה עליו שבא בחזרה, ונתפס באותה עצה הנבערה, לחבק חיק נכרי', היא המינות הארורה, השי"ת ירחם לעקרה, לשרשה לבערה, ואל יוסיפו עוד לדאבה, לנפשות בנ"י הנאנחים בלב ורוח נשברה, ונפשם חשקה בתורה, השי"ת יוציאנו מאפילה לאורה.

ואתם בנ"י היראים והחרדים, חזקו ואמצו, איש את רעהו יעזורו והחלש יאמר גבור אני ללחום מלחמות ה' להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהסיר האשירה הזאת ממקום הקדוש, והשי"ת יתן לכם רחמים, בלב שרים ומלכים, שלא להשליט עוד שבט הרשע עליכם, עד ישקיף וירא ה' בענינו, ובמעגלי צדק ינחינו, ומצרה לרוחה יוציאנו, ומתוך חשיכה יאיר עינינו, בישועותו הגדולה לשמחינו, בשמחת ציון וירושלים לעבדו שם בשמחה ולבב טוב.

א"ד הכותב ונאנח מצפה לרחמי שמים ולישועת כל ישראל במהרה, יום ה' לס' וזאת עשו להם וחיו ל"ט למבנ"י תרפ"ז לפ"ק, פק"ק קראלי יצ"ו

הק' יואל טייטלבוים

סימן קלב
בע"ה, כ"ד אלול יום א' דסליחות התרצ"ב לפ"ג, פה על הספינה

כאשר זכיתי ת"ת להיות בירושלים עיה"ק תובב"א ולחבב אה"ק, שאלוני רבים וכן שלמים ע"ד הרב קוק העומד בראש להרחיב גבול הציונים והמזרחים הטמאים והמטמאים ר"ל, אשר לדאבון לבינו הן המה האריכו קיצינו והשרישו שורש פורה ראש ולענה של המינות והכפירה ר"ל באה"ק, וזה איזה שנים אשר ראיתי מכתבים של כבוד ידידיי הרב הגה"צ האבדק"ק סאטמאר ז"ל ( הרב יהודא גרינוואלד-זכרון יהודא) ולהבל"ח הרב הגה"צ האבדק"ק קאשויא שליט"א (הרב שאול בראך-משמרת אלעזר) ועוד משאר גאונים וצדיקים שבמדינות אחרות שחרצו עליו משפטו שאסור ליקח הוראה מפיו וחלילה להתחבר עמו, ומקצתם של מכתבים אלו כבר נדפסו, גם אנכי בעניי כתבתי אז בזה באריכות (ע' בסי' הקודם) כאשר הי' למראה יני חיבורי עצבים שלו המלאים מינות וכפירה ר"ל, וממש בוטה כמדקירות חרב בדברים חדים על ה' ועל משיחו, ועל זה דוה לב המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה באופן נורא, אבל עוד גרוע מזה מעשיו הרעים אשר ממשיך לב העם ובני ציון היקרים לרשת המזרחים ובתי ספריהם אשר הן המה המחריבים יסודות אה"ק ומטילים ארס בילדי בני ישראל לחנכם בדרכי המינות ולסור מעיקרי ויסודי דתוה"ק, ואין להאריך בהם כי כבר נודע אשר מיסוד מים הרעים מקורם ומיום שניתנה תורה לישראל לא הי' יסוד מינות כאלה אשר הדיחו אלפים נפשות מישראל לכפור בה' ובתורתו הקדושה, ולא יסתפק בזה לב אמת אשר העומד בצידם להרחיב גבולם גרוע מהם.

ומבואר...(הענין מבואר בסיעף הנ"ל)

עכ"פ אנו רואים החומרא העצומה שהחמירו חכמינו ז"ל בזה, דמי ששותק מלקלל את המינים אף שאפשר לדונו גם לכף זכות מ"מ לא יועילו לו כל צדקותיו ומסלקין אותו ברבים למען לא ימשכו אחריו בית ישראל, וק"ו בימי שמשבח ומרומם אותם וממשיך רבים מהעם אחר דעת המינים המפורסמים ר"ל, שחלילה להתחבר עמו ולשמוע הוראה מפיו לא דבר ולא חצי דבר.

ובעו"ה הן רבים עתה הנמשכים אחריו ונגררים אבתרי', אבל אף אם יתקבצו כל הרוחות שבעולם לא יוכלו לזוז אות אחת מהתוה"ק ומה שהוא ברור מדברי חכמינו ז"ל והפוסקים, ובאמת הרבה יותר ממה שכתבתי כאן יש בזה בדברי ש"ס ופוסקים, אך בעו"ה בעקבא דמשיחא הנסיונות מרובים המסמים את הענים והרבה סיבות בזה המטעים לב העם שא"א לפורטם, ומצורף לזה נסיון העוני המעברת על דעת קונו כמ"ש חכז"ל (עירובין דף מ"א ע"ב), אבל האיש הנלבב יעמוד באמונתו ויציל נפשו מדרך המביא לבאר שחת ר"ל, והי' כל הנשאר בציון ובירושלים אותם אשר לא כרעו לבעל המינות והכפירה ר"ל, השי"ת יהי' בעזרם ויצילם מכל הקמים עליהם, ויחזקם ויאמצם כי יתן את רוחו בהם, בשובו את שבותם לעיניהם, לראות בשמחתן של כל ישראל אחיהם.

א"ד הכו"ח המצפה לרחמי שמים, להתהלך לפני ה' בארצות החיים, להאיר עינים, בתורת אלקים חיים, ונזכה במהרה לראות בשמחת ציון וירושלים

הק' יואל טייטלבוים

I add that the Satmer Rebbe's statements about Rav Kook zt"l are beyond the understanding of many who recognize the latter as a man of greatness with accomplishment.

Oh God! (From the "If Chanukah is over it must be time for Purim" Dept.

2012-01-04T23:59:00.002-05:00

In my Jewish Thought Through Film course I have extensive material on the 1977 George Burns movie "Oh God!" I posted my material at:

https://www.box.net/shared/vyo2vtynxjkfuosrs5eg

I was doing the lesson today in MTA. Someone asked about the license plate number on Jerry Lander's 1977 AMC Pacer in the movie. Well. The number is 825-DQI (a clear still is at http://www.imcdb.org/vehicle_165458-AMC-Pacer-Wagon-1977.html). According to their placements in the alphabet corresponding to the aleph-beis, d=4 (daled); q=100 (quf) and i=9 (tes). 4+100+9=113. Adding that to 825=938. 938 in gematria is אני ה' בעתה אחישנה (Yeshayahu 60:22), which means "I am God, at the right time I will hasten the redemption." (Chazal's derashah of zachu achishena, lo zachu b'ittah fits too.) Very apropos, no?

The Events in Beit Shemesh: A Hareidi Resident Speaks - Op-Eds - Israel National News

2011-12-30T11:08:00.000-05:00

The Events in Beit Shemesh: A Hareidi Resident Speaks - Op-Eds - Israel National News

Excellent essay.

Recording of tonight's shiur: :The Nachash and Beit Shemesh"

2011-12-29T23:54:00.002-05:00

Recording of tonight's conference call shiur, "The Nachash and Beit Shemesh"

http://tinyurl.com/burrlpb

CrownHeights.info » Picture of the Day: 'Tis the Season for Mivtzoim

2011-12-26T00:01:00.000-05:00

CrownHeights.info » Picture of the Day: 'Tis the Season for Mivtzoim

Great picture and interesting conversation!

Revised Link: The Nachash and Chanukah, Erev Chanukah 5772

2011-12-19T23:52:00.002-05:00

The Nachash and Chanukah, Erev Chanukah 5772

to listen:

http://tinyurl.com/bmjlxt2

Conference Call Shiur Tonight: The Nachash and Chanukah

2011-12-19T07:06:00.000-05:00

You are invited to please join a Conference Call Shiur:

The Nachash and Chanukah,

Tonight (Monday), 11:00-11:30 pm EST

To join my conference call:
Dial: (209) 647-1600

When prompted, please enter:
Access Code: 435678#

KT,
YGB

Additional Help

Joining the Conference - At the scheduled date and time of the conference call, dial the conference line and enter the access code followed by the pound sign when prompted.

Thank you for using FreeConferenceCallHD.com!

Web Shiur this Sunday on the Nachash

2011-12-15T23:44:00.001-05:00

The Snake in the Grass:
The Nachash in Gan Eden, Reality or Allegory?

Description: Interactive Web Shiur visiting the issues surrounding the Nachash before and after the sin and its penalty.Date & Time: Sunday, December 18th, 2011 at 11:00 pm ESTPlease register for the above meeting by visiting this link: http://YosefGavriel.enterthemeeting.com/m/FJ94EDPL

Once you have registered, we will send you the information you need to join the webinar.

A Wonderful Post: A Jew in the Rain: Frogs and Spoons and Orthodox Jews

2011-11-24T12:01:00.000-05:00

A wonderful post on a new blog. Looks like it will be intriguing!

A Jew in the Rain: Frogs and Spoons and Orthodox Jews

Frogs and Spoons and Orthodox Jews

I do not want to write a blog. I think it is demeaning for an adult to spout the details of her everyday life to an invisible audience of millions of strangers.
But, I sometimes suspect that there is no one addressing the general public to make the point that "Orthodox" Judaism is
1. not necessarily urban, but organic, green, skookum, alive, warm, familial, and comfy
2. not small-minded, but deep and profound
3. not Establishment, but personal
...in sum, poetic.
4. unlike any other "organized religion" you've ever heard of.

It is a bit contradictory to create a blog to make this point, because the medium itself is inherently impersonal - I do not believe that blogs have the power to change their readers in the same way as books, let alone conversation with real people. If you have a choice, and if you do not find it too daunting, stop reading here and go to http://www.shabbat.com/ and sign up to meet real people.
Otherwise, keep reading, because you probably will not find any other Orthodox women spouting the details of their everyday lives to millions of strangers.
I have asked several people to contribute to the blog - so there will be many different voices behind the word "I".

The decision to try writing a blog came when I read a newspaper article interviewing an Orthodox rav. He said something about how we should all do what G-d wants us to.
An observant Jew reading this paper will see what the rav said, and understand that although the thought was not expressed poetically, there are mountains and rivers under that idea, and births and deaths, and frogs and spoons, and nostalgia and parties, and if you just add water to those words and stir, they will burst into flame like potassium.
The average person reading this particular paper sees sees the word "G-d" and turns the page. Next.

Too bad. Someone has to demonstrate that Torah is poetic.
Stay tuned.

Words to Ponder: R' Yehuda Amital zt"l

2011-11-14T19:31:00.001-05:00

YUTorah Online - Hesped for Rav Nosson Tzvi Finkel (Rabbi Hershel Schachter)

2011-11-08T19:51:00.000-05:00

YUTorah Online - Hesped for Rav Nosson Tzvi Finkel (Rabbi Hershel Schachter)

A hesped for Rabbi Nosson Tzvi Finkel, delivered by Rabbi Hershel Schachter and Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer

Jewish Education Failures | YU Beacon

2011-11-08T14:56:00.000-05:00

Jewish Education Failures | YU Beacon

By my talmid in my inaugural year at MTA. I figure anonymously in the essay. Well done! (The article concerns MTA, but under the previous administration v'duk.)

Jewish Education Failures

Posted on 07 November 2011. Tags: education, Jewish education

Written by: Akiva Y. Weisinger

I am currently a freshman in Yeshiva College, and I plan to go into the field of Jewish Education. I am very set on this career choice, and no manner of attempted persuasion by well-meaning relatives who want me to go into a field more lucrative will veer me off my chosen course. Seeing my steadfastness, people will occasionally ask me why I have chosen this career path. I answer, usually, that my experiences in high school showed that the current situation is so unsustainable, so incredibly dire, that I feel I have no other choice. The failures that I saw were so highly problematic, and went so alarmingly unaddressed, I saw no choice but to go into Jewish education.

The story I like to tell that I feel pinpoints the problem begins in my Junior year of high school, when I noticed something interesting. Many conversations in my Judaic classes– shiur, Jewish History, Tanach– would inevitably veer off onto tangents of philosophical issues. People would want to know about whether the Biblical account of Bereishit was meant to be taken literally, the status of evolution, the validity of kabbalah, morality of certain mitzvos, divine authorship of the Torah, etc. These conversations would go on in class occasionally, and happen outside of class more often, in a setting where kids did not feel as if they were being judged on their religious observance if they asked a tough question. I also saw that there was no official forum for these kinds of conversations. There was nothing resembling a Hashkafa class, no official study of Jewish philosophical writings. Maybe the Rambam’s philosophy gets mentioned in Jewish History Class, maybe one of the rebbeim talks about a philosophical point on a tangent in class, but as far as an official forum for getting answers to questions on Judaism and gaining and understanding as to what it means to be Jewish, there was really nothing.

So, I, an idealistic sort, who had been brought up with an understanding that the answers to such questions are out there if you look for them, decided to try starting a Jewish Philosophy Club. My goal was to bring philosophical discussion into the school, provide a forum for kids to understand what Judaism and mitzvos actually mean, rather than what I should be doing now, which was something I saw they never got. The club never really got off the ground, as I could never get enough people to come to meetings, and we could never decide on what we honestly wanted to do. The natural reaction to this failure would be what many people told me, which was, “See, no one cares about philosophy.” And I sort of refused to believe that while pretty much accepting that conclusion, until one day, someone comes over to me, and asks me, excitedly, “You hear about the debate?”

“Debate? What debate?”

Turns out, after a number of tangents taken in shiurim and Jewish history classes, some of the kids had come to the conclusion that two of the rebbeim employed by the school had radically different philosophies. One of the kids (and I say this not to insult him to but to emphasize my point), not a serious student by any means, came up with the idea to have a debate between the two on issues of Divine Providence, not a lightweight philosophical subject by any means. The debate was a resounding success, and was well attended by all sectors of the school’s population. I joyfully realized that the failure of my club was not due to kids not being interested in philosophy, but in my own failure to present it. I went over to this kid, expressed my admiration for what he had done, and resolved to work with him to plan more debates in the future.

A while later, I met again with this kid, and we started to plan another debate. I went over to one of the rebbeim in the school, and ask him if he’d like to participate in a debate. He shook his head, no.

“I’m not allowed to,” he told me.

“What do you mean, not allowed to?” I asked incredulously. Why would they intentionally stifle an educational program?

“The administration feels it is unproductive to give students the impression there is divergence of opinion as to what the school holds.”

“What?” I responded. “They got that impression on their own, by listening in class! And who cares if they think there’s a ‘divergence of opinions’ about what the school holds? They didn’t have any idea about what the school held until now! Why would you intentionally frustrate a kid’s attempt to learn more?”

Soon afterwards, signs started to go up around the school, advertising a new club called the “Torah U’Madda Society.”Besides for the title, which was written in English, the description of the club was written entirely in Hebrew. I assumed the club had nothing to do with me, until I was told by one of my rebbeim that the administration had taken my idea for a Jewish Philosophy Club and modified it a bit. I was also told that I was allowed to come. “Why wouldn’t I be allowed to come?” I asked innocently. “Well,” he responded “It’s only open to members of the top shiurim, but because the club was basically your idea, we voted to allow you in.” Needless to say, this was not what I had intended the Jewish Philosophy Club to be. I intended it to be a forum for everyone to think about philosophical questions, not just the elite. The first meeting rolled around, and all of us attendees sat there, eating the free Chinese food given to us, as a program was outlined. We would have opprotunities to hear special guest speakers, and go on special trips to places like the Metropolitan Museum Of Art. We were to be given free books signed by their authors, and we could bring any topic up for discussion with “the society.” At last, I had enough. I raised my hand, and spoke up.
“This all sounds great, but by limiting the program to the top shiurim, you’re basically just preaching to the choir. Most of these kids know this stuff pretty well. If they don’t know this stuff well at all, then, as far as I can tell, it has not presented an obstacle to their religious observance. Meanwhile, we have kids in the lower shiurim with legitimate hashkafic issues, and their problems aren’t being addressed at all. These programs for the top classes are great, but maybe a guest speaker or two for the whole school would be a good idea?”
I was nearly laughed out of the whole meeting. “That’s a waste of our resources,” one rabbi said, “You think the lower shiurim have any interest in philosophy? We should spend our time teaching people who will listen to us.”

“They do have an interest in philosophy!” I protested. “What about that debate? Why did you put an end to the debates? They wanted to know more about Jewish Philosophy, and you ended it.”

“Please!” Was the dismissive response. “Those debates were not about wanting to know any more knowledge, they just wanted to see two rabbis fight. That’s why we stopped them.”

I was dumbfounded. First of all, the fact that they did have philosophical discussions both in and out of class clearly showed they were interested. Second of all, even if they were not at all, and the debates were the rabbinic equivalent of a wrestling match, it still was more than they would learn otherwise, and who really cared if their motives were impure? After all, it’s not like there were no Gemara tests, and all learning done in my high school was purely lishmah. Why do you need an intellectual purity test to learn some hashkafa? Third of all, by telling me they were only interested in teaching Jewish Philosophy to those who they knew would listen, they were implicitly telling me they did not care if three quarters of the school had no religious meaning to their lives whatsoever. That they were content if three quarters of the school had their philosophical questions unanswered.

Why this is, I’ve never truly understood. I mean, I understood it from a business angle. It made more sense to throw all your resources at a kid so that he goes to Harvard, and becomes a renown rabbi and lecturer from the stuff he learnt in Torah U’Madda Society, because now you can write in a brochure, “A product of our school went to Harvard and is renown Rabbi and lecturer.” It didn’t make business sense to sit with a kid, spend your energies explaining philosophical points to him, why this makes sense, why this is actually moral, so now he can feel that Judaism makes sense to him and he becomes a frum, god-fearing, insurance salesman. You can’t brag about insurance salesman in a brochure. My problem was I could not fathom that people entrusted with transmitting Jewish tradition had flat out given up on explaining it to most of the school. How this could possibly be, how rabbis could look at themselves in the mirror knowing they had not done all they can to help all of the students placed under their watch understand what God wants of them, was, and is beyond me. But that was the reality that I saw in my four years of high school. And it was a rude awakening.

However, my problems run deeper than that. It is bad enough that we are content with abandoning most of our population to their own philosophic devices. But, at least those kids who were invited to the Torah U’Madda Society will be great leaders, right? Wrong. First of all, by limiting ourselves to teaching those who will readily accept whatever we tell them is true, we risk alienating people who were smart enough to ignore us. Some of those kids sitting in the back, not caring about Gemara, do so not because they are stupid, but precisely because they are intelligent enough to not settle for a superficial education. By not even trying to reach those kids, we risk losing out on intelligent, original and creative contributions to Jewish thought, not to mention the fact that many educators have no idea how to react to students asking questions they never bothered to think about. I really believe that some of the greatest names in Jewish thought never would have come to our attention if put in our current educational system.

However, let’s, for a moment, fool ourselves into believing that every kid we fail to educate will amount to nothing anyway. Is there a still a problem? Absolutely. Because if you educate those kids who do well on your spit-back tests and do whatever they tell you, those kids in the top shiur, in an environment where it is believed they are of a higher priority, and deserve a better education than those less capable than themselves, they will come to believe it. If the school believes that the ultimate end goal of the school is the education of the most gifted, they will believe in their own education at the expense of others. If their school is not concerned about the kids in the lower shiurim, neither will they. While kids down the hall have no idea what a gemara is, they learn a Rav Chaim, unperturbed, because their school has long given up on those kids down the hall. The fact that there are Jewish people who do not know as much as they should, who have questions about Judaism that could be answered if anyone bothered to take the time, who forsake religion over questions that have good answers, does not bother them at all, because it never bothered their schools. As a result, we are in danger of having raised a generation of Jewish leaders that does not care about the Jewish people as much as they care about their own learning, leaders who lock themselves in their ivory towers so they can they can ignore the sounds of the people long enough to focus on their sugya. Maybe you think I’m exaggerating, but when I made that complaint at The Torah U’Madda Society Meeting, none of the students backed me up. None saw themselves as having any duty to educate their brethren. All of them insisted that what was important was that they learn, and guest speakers shouldn’t be wasted on the unwashed masses. That’s what they told me, anyway. I suspect they were more concerned about having to share the free Chinese food.

Perhaps this is all just an exercise in youthful idealism, but this is what is what has driven me to my career choice. I feel that for the sake of our future as a Jewish people, a nation in which every single person, not just the best and brightest, are important, schools must do a better job of caring about the welfare and spirituality of every single student. Without that, not only will we never be surprised as to what someone can accomplish, our leaders will be flawed as well. And yes, I recognize, it is not easy to preach outside the choir, but no one ever said education was an easy job, and anyone who is in education for an easy career should quit and find an actual easy career. We stand nothing to lose by pouring all our energies into trying.

MTA Shiur on Sukkah 30b, Yei'ush and Mitzvah Ha'ba'ah B'Aveirah

2011-11-06T21:07:00.004-05:00

MTA Shiur on Sukkah 30b, Yei'ush and Mitzvah Ha'ba'ah B'Aveirah

Fundamentally Freund: Teaching ki... JPost - Opinion - Columnists

2011-11-04T13:32:00.000-04:00

Fundamentally Freund: Teaching ki... JPost - Opinion - Columnists

http://www.jpost.com/Opinion/Columnists/Article.aspx?id=244187

Fundamentally Freund: Teaching kids to hate Talmud

By MICHAEL FREUND
02/11/2011

The centrality of the Talmud in Jewish life now faces an alarming threat from a most unexpected source: Israel’s religious educational system.

For the past 1500 years, Jews around the world have devoted themselves to the study of Talmud.

More than any other book besides the Bible, the Talmud has shaped the Jewish people, its values and world-view.

Generation after generation has rejoiced in its intricacies and delved into its complexities, poring over the text with an extraordinary combination of love and purpose.

The debates between Hillel and Shamai, Abbaye and Rava, and Rabbi Yehuda and Rabbi Meir fired our people’s collective imagination and helped to preserve the integrity of Jewish tradition throughout the exile.

But the centrality of the Talmud in Jewish life now faces an alarming threat from a most unexpected source: Israel’s religious educational system. Sadly, it seems that a large number of students are learning to hate – yes, hate this most remarkable of books.

Ask any Israeli religious high school student what subject he likes least and chances are that the Talmud will be right at the top of the list of the most unpopular.

In an admittedly unscientific survey that I recently conducted among a number of religious Israeli teens, I could not find one – not a single one! – who said that he enjoyed learning Talmud in school.Some were quite enthusiastic about math, computers or even history, but mere mention of the Talmud elicited reactions that were often visceral and tinged with frustration.

“I hate it,” said one. “It is boring and has nothing to do with my life,” said another, echoing many of the criticisms that I heard from others. “I don’t understand it,” he added, “I can’t follow the text, and don’t see why we cannot just learn what the halacha is instead.”

THE PROBLEM is hardly new and has been a topic of discussion for more than two decades.

In 1989, Hebrew University Professor Mordechai Bar-Lev published a ground-breaking - and heart-breaking - study of the subject. Asked to rank their subjects of study in order of preference, many respondents put the Talmud at or near the bottom, while 44 percent said it was “boring.”

Nonetheless, not enough has been done in the interim to correct the situation.

The fact that hundreds and possibly thousands of religious Israeli youth are systematically being turned off to the Talmud is a Jewish tragedy in the making and it must be addressed.

To be sure, there are objective difficulties in teaching Talmud to teens. The text is in Aramaic and has no punctuation, making it intimidating to many would-be students.

It takes time to grasp the methodology and structure, and the topics under discussion can often seem arcane to youths growing up in the iPod generation.

Accustomed to immediate gratification, many teens seem to lack the patience and perseverance that are necessary to work one’s way through the thicket of legal argumentation.

Clearly, a lot of tinkering needs to be done with how the Talmud is taught, especially to those who are more likely find it difficult.

Simple changes, such as taking a topical approach rather than plowing straight through the text, could go far in making Talmud study more appealing to such youth.

For example, instead of opening up the seventh chapter of tractate Baba Kamma to teach students about various laws relating to theft, they could instead learn how the Talmud might view the purchase of pirated DVDs or the download of music from the internet.

By making the text more relevant to their everyday lives, teens are far less likely to be turned off to its study.

Instructing youths in some of the basics of Aramaic might also make the Talmud more accessible and less intimidating.

But it may just also be time to consider some more radical alternatives as well.

Two months ago, Rabbi Yosef Avraham Heller, a prominent Chabad-Lubavitch rabbi who is a member of the Crown Heights Rabbinical Court, did just that, causing a stir when he suggested that perhaps not everyone needs to study Talmud intensively.

“Before the War, it was unheard of that every child learned in yeshiva the entire day; it was only a selection of students,” Rabbi Heller said, adding that, “Today, however, there is a new ideal that has no source in Torah: everyone has to learn Gemara, and someone who learns Mishna is considered a ‘loser.’” “Never in history,” he noted, “was there such a phenomenon.

Throughout the generations, each person learned according to his level.”

Rabbi Heller rightly pointed out that “it does not make sense for each person to learn the same thing, for Hashem [God] did not create us the same.”

Indeed, sometimes less is more.

Now, don’t get me wrong. Personally, I love the Talmud and find it to be an endless source of wisdom and fascination.

But for many Israeli teens, spending two to four hours a day studying Talmud may actually be pushing them away from Judaism rather than enhancing their spirituality.

The current system is simply not working, and a way must be found to impart a fondness for the Talmud among Israeli youth.

Left unchanged, the present method will surely continue to produce many formidable Talmudic scholars, but it will also result in a frightening number of graduates filled with animosity and distaste for one of our people’s greatest masterpieces.

The writer is Chairman of Shavei Israel (www.shavei.org), which assists lost tribes and hidden Jewish communities to return to the Jewish people.

Evolution Discussion

2011-11-03T16:26:00.000-04:00

(3) If I were a...

More "Subversive Education!"

2011-10-24T18:42:00.006-04:00

Reprints
This copy is for your personal, noncommercial use only. You can order presentation-ready copies for distribution to your colleagues, clients or customers here or use the "Reprints" tool that appears next to any article. Visit www.nytreprints.com for samples and additional information. Order a reprint of this article now.

October 16, 2011

Seeing Value in Ignorance,

College Expects Its Physicists to Teach Poetry

By ALAN SCHWARZ

ANNAPOLIS, Md. — Sarah Benson last encountered college mathematics 20 years ago in an undergraduate algebra class. Her sole experience teaching math came in the second grade, when the first graders needed help with their minuses.

And yet Ms. Benson, with a Ph.D. in art history and a master’s degree in comparative literature, stood at the chalkboard drawing parallelograms, constructing angles and otherwise dismembering Euclid’s Proposition 32 the way a biology professor might treat a water frog. Her students cared little about her inexperience. As for her employers, they did not mind, either: they had asked her to teach formal geometry expressly because it was a subject about which she knew very little.

It was just another day here at St. John’s College, whose distinctiveness goes far beyond its curriculum of great works: Aeschylus and Aristotle, Bacon and Bach. As much of academia fractures into ever more specific disciplines, this tiny college still expects — in fact, requires — its professors to teach almost every subject, leveraging ignorance as much as expertise.

“There’s a little bit of impostor syndrome,” said Ms. Benson, who will teach Lavoisier’s “Elements of Chemistry” next semester. “But here, it’s O.K. that I don’t know something. I can figure it out, and my job is to help the students do the same thing. It’s very collaborative.”

Or as St. John’s president, Chris Nelson (class of 1970), put it with a smile only slightly sadistic: “Every member of the faculty who comes here gets thrown in the deep end. I think the faculty members, if they were cubbyholed into a specialization, they’d think that they know more than they do. That usually is an impediment to learning. Learning is born of ignorance.”

Students who attend St. John’s — it has a sister campus in Santa Fe, N.M., with the same curriculum and philosophies — know that their college experience will be like no other. There are no majors; every student takes the same 16 yearlong courses, which generally feature about 15 students discussing Sophocles or Homer, and the professor acting more as catalyst than connoisseur.

What they may not know is that their professor — or tutor in the St. John’s vernacular — might have no background in the subject. This is often the case for the courses that freshmen take. For example, Hannah Hintze, who has degrees in philosophy and woodwind performance, and whose dissertation concerned Plato’s “Republic,” is currently leading classes on observational biology and Greek.

“Some might not find that acceptable, but we explore things together,” said Ryan Fleming, a freshman in Ms. Benson’s Euclid class. “We don’t have someone saying, ‘I have all the answers.’ They’re open-minded and go along with us to see what answers there can be.”

Like all new tutors, Ms. Benson, 42, went through a one-week orientation in August to reacquaint herself with Euclid, and to learn the St. John’s way of teaching. She attends weekly conferences with more seasoned tutors.

Her plywood-floor classroom in McDowell Hall is as almost as dim and sparse as the ones Francis Scott Key (valedictorian of the class of 1796) studied in before the college’s original building burned down in 1909. Eight underpowered ceiling lights barely illuminated three walls of chalkboards. While even kindergarten classrooms now feature interactive white boards and Wi-Fi connected iPads, not one laptop or cellphone was visible; the only evidence of contemporary life was the occasional plastic foam coffee cup.

The discussion centered not on examples and exercises, but on the disciplined narrative of Euclid’s assertions, the aesthetic economy of mathematical argument. When talk turned to Proposition 34 of Book One, which states that a parallelogram’s diagonal divides it into equal areas, not one digit was used or even mentioned. Instead, the students debated whether Propositions 4 and 26 were necessary for Euclid’s proof.

When a student punctuated a blackboard analysis with, “The self-evident truth that these triangles will be equal,” the subliminal reference to the Declaration of Independence hinted at the eventual braiding of the disciplines by both students and tutors here. So, too, did a subsequent discussion of how “halves of equals are equals themselves,” evoking the United States Supreme Court’s logic in endorsing segregation 2,200 years after Euclid died.

Earlier in the day, in a junior-level class taught by a longtime tutor about a portion of Newton’s seminal physics text “Principia,” science and philosophy became as intertwined as a candy cane’s swirls. Students discussed Newton’s shrinking parabolic areas as if they were voting districts, and the limits of curves as social ideals.

One student remarked, “In Euclid before, he talked a lot about what is equal and what isn’t. It seems here that equality is more of a continuum — we can get as close as we want, but never actually get there.” A harmony of Tocqueville was being laid over Newton’s melody.

The tutor, Michael Dink, graduated from St. John’s in 1975 and earned his master’s degree and Ph.D. in philosophy from the Catholic University of America. Like most professors here, he long ago traded the traditional three-course academic career — writing journal articles, attending conferences and teaching a specific subject — for the intellectual buffet at St. John’s. His first year included teaching Ptolemy’s “Almagest,” a treatise on planetary movements, and atomic theory. He since has taught 15 of the school’s 16 courses, the exception being sophomore music.

“You have to not try to control things,” Mr. Dink said, “and not think that what’s learned has to come from you.”

This ancient teaching method could be making a comeback well beyond St. John’s two campuses. Some education reformers assert that teachers as early as elementary school should lecture less at the blackboard while students silently take notes — the sage-on-the-stage model, as some call it — and foster more discussion and collaboration among smaller groups. It is a strategy that is particularly popular among schools that use technology to allow students to learn at their own pace.

Still, not even the most rabid reformer has suggested that biology be taught by social theorists, or Marx by mathematicians. That philosophy will continue to belong to a school whose president has joyfully declared, “We don’t have departmental politics — we don’t have departments!”

Anthony T. Grafton, a professor of history at Princeton and president of the American Historical Association, said he appreciated the approach.

“There’s no question that people are becoming more specialized — it’s natural for scholars to cover a narrow field in great depth rather than many at the same time,” he said. “I admire how St. John’s does it. It sounds both fun and scary.”

More in Education (31 of 45 articles)
Room for Debate: Single-Sex Schools: Separate but Equal?

Read More »
Close

SIR Program for this coming Shabbos, Parashas Noach HOJMI, Calgary, Alberta

2011-10-23T13:21:00.000-04:00

Friday day:

Eruv planning and design field work

Friday night:

Modern Orthodoxy or Orthodox Modernism

Shabbos day:

Rabbi Samson Raphael Hirsch

as a Guide for the 21st Century

Recent Young Israel of West Hartford Scholar in Residence Program

2011-10-23T13:04:00.001-04:00

Visiting the Mishpacha - Where What When Archives

2011-10-07T11:17:00.000-04:00

Visiting the Mishpacha - Where What When Archives

Great historical post by Rabbi Oberstein I came across by accident - including some nice nostalgia for PAI!

בחדרי חרדים | פורום: עצור כאן חושבים - מי ה'בעלים' של הישיבה?

2011-10-07T10:58:00.000-04:00

בחדרי חרדים | פורום: עצור כאן חושבים - מי ה'בעלים' של הישיבה?

בעת לומדי בישיבת פוניבז' בזמנו של הרב מפוניבז' - הגרי"ש כהנמן זצ"ל,

שמענו לעיתים קרובות על מחלוקת הלכתית בין החזון אי"ש לבין הרב.

לדעת החזו"א התלמידים הם בעלי הישיבה, ולכן יש צורך עקרוני בעירוב חצרות לשבת,

ולדעת הרב הוא בעל הבית ולכן יש לישיבה דין רשות היחיד ללא שום צורך לערב.

לענ"ד, גם הרב לא סבר שהוא בעלים לעשות בכספי התורמים כרצונו.
אלא שמאחר שבידו בלבד הסמכות המלאה לשימוש בכספים ובנכסים לצרכים שעבורם נתרמו, הריהו כבעלים על הנכס לענייני הלכה שונים כדוגמת עירוב חצרות.

אבל פשוט שאין שום היתר להשתמש בכספי התורמים ובנכסים שנצברו מהתרומות אלא למטרות שעבורם נתרמו, וכדין משנת שקלים שהביאו רמבמז"ל ומיכי תוקן על ידי - דר_הלפרין - 31/01/2006 13:16:05

I don't understand why an eruvei chatzeiros would be necessary even according to the Chazon Ish, as the hekdesh that is the yeshiva owns all the furniture, so it should be tefisas yad.

My MTA shiur of 7 Tishrei: Gezel Karka

2011-10-06T00:33:00.003-04:00

I'm only putting up part 2, because part 1 was mostly discussion of when and where to hold a Shabbaton...

My shiur in MTA of 6 Tishrei, part 2: Learning Torah "Subversively"

2011-10-05T23:45:00.002-04:00

My shiur in MTA of 6 Tishrei, part 2

My shiur of 6 Tishrei at MTA, part 1: Mitzvah ha'ba'ah b'aveirah

2011-10-05T23:31:00.004-04:00

My shiur of 6 Tishrei at MTA, part 1

I like to think this is how I give shiur (and how shiur should be given)

2011-10-04T00:22:00.000-04:00

http://en.wikipedia.org/wiki/Inquiry_education

http://www.darcynorman.net/2008/08/15/postman-teaching-as-a-subversive-activity/

http://okdork.com/2008/04/15/book-report-teaching-as-a-subversive-activity-by-neil-postman/

http://www.goodreads.com/book/show/79681.Teaching_as_a_Subversive_Activity

http://subversiveteaching.tripod.com/

http://www.amazon.com/Teaching-Subversive-Activity-Neil-Postman/dp/0385290098

http://books.google.com/books?id=SeYoVm4zoVoC&dq=isbn:0385290098&ei=FIiKTqHMNMzNUfSE8LsP

http://www.arvindguptatoys.com/arvindgupta/taasa.pdf

Consider this excerpt from the second chapter:

Educational discourse,
especially among the educated, is a laden with preconceptions that it is
practically impossible b introduce an idea that does not fit into traditional
categories.

Consider as a primary case in point the notion that a classroom lesson is
largely made up of two components: content and method. The content may
be trivial or important, but if is always thought to be the 'substance' of the
lesson; it is what the student are there to 'get'; it is what they are supposed to
learn; it is what is 'covered'. Content, as any syllabus proves, exists
independent of and prior to the student, and is indifferent to the media by
which it is 'transmitted'. Method, on the other hand, is merely the manner in
which the content is presented. The method may be imaginative or dull, but
it is never more than a means of conveying the content. It has no content of
its own. While it may induce excitement or boredom, it carries no message -
at least none that would be asked about on the College Boards, which is to
say, worthy of comment.

To our knowledge, all schools of education and teacher training
institutions in the United States are organized around the idea that content
and method are separate in the manner we have described. Perhaps the most
important message thus communicated to teachers in training is that this
separation is real useful and urgent, and that it ought to be maintained in the
schools. A secondary message is that, while the 'content' and 'method' are
separate, they are not equal. Everyone knows that the 'real' courses are the
content courses, the kind of which James Bryant Conant is so fond: The
Heritage of Greece and Rome, Calculus, Elizabethan Drama, The Civil War.
The 'fake' courses are the methods courses, those conspiracies of emptiness
which are universally ridiculed because their finest ambition is to instruct in
how to write lesson plans, when to use an overhead projector, and why it is
desirable to keep the room at a comfortable temperature (The educationists
have got what they deserve on this one Since they have saddled themselves
with a trivial definition of 'method', what they have been able to do in their
courses has wavered from embarrassing to shocking. The professors of the
liberal arts have, so far, escaped the censure and ridicule they deserve for not
having noticed that a 'discipline' or a 'subject' is a way of knowing something
- in other words a method - and that, therefore, their courses are methods
comas)

'The medium is the message' implies that the invention of a dichotomy
between content and method is both naive and dangerous. It implies that the
critical content of any learning experience is the method or process through
which the learning occurs. Almost any sensible parent knows this, as does
any effective top sergeant. It is not what you say to people that counts; it is
what you have them do. If most teachers have not yet grasped this idea, it is
not for lack of evidence. It may, however, be due to their failure to look in
the direction where the evidence can be seen. In order to understand what
kinds of behaviors classrooms promote, one must become accustomed to
observing what, in fact, students actually do in them. What students do in the
classroom is what they learn (as Dewey would say), and what they learn to
do is the classroom's message (as McLuhan would say). Now, what is it that
students do in the classroom? Well, mostly, they sit and listen to the teacher.
Mostly, they are required to believe in authorities, or at last pretend to such
belief when they take tests. Mostly, they are required to remember. They are
almost never required to make observations, formulate definitions, or
perform any intellectual operations that go beyond repeating what someone
else says is true. They are rarely encouraged to ask substantive questions,
although they are permitted to ask about administrative and technical details
(How long should the paper be? Does spelling count? When is the
assignment due?) It is practically unheard of for students to play any role in
determining what problems are worth studying or what procedures of
inquiry ought to be used. Examine the types of questions teachers ask in
classrooms, and you will find that most of than are what might technically
be called 'convergent questions', but which might more simply be called
'Guess what I'm thinking' questions Here are a few that will sound familiar:

What is a noun?
What were the three causes of the Civil War?
What is the principal river of Uruguay?
What is the definition of a nonrestrictive clause?
What is the real meaning of this poem?
How many sets of chromosomes do human beings have?
Why did Brutus betray Caesar?

So, what students mostly do in class is guess what the teacher wants them
to say. Constantly, they must try to supply the Right Answer. It does not
seem to matter if the subject is English or history or science; mostly,
students do the same thing. And since it is indisputably (if not publicity) recognized that the ostensible 'content' of such courses is rarely remembered
beyond the last suit (in which you are required to remember only 65 per cent
of what you were told), it is safe to say that just about the only learning that
occurs in classrooms is that which is communicated by the structure of the
classroom itself. What are these learning’s? What are these messages? Here
are a few among many, none of which you will ever find officially listed
among the aims of teachers:

Passive acceptance is a more desirable response to ideas than active
criticism.

Discovering knowledge is beyond the power of students and is, in any
case, none of their business.

Recall is the highest form of intellectual achievement, and the collection of
unrelated 'facts' is the goal of education.

The voice of authority is to be trusted and valued more than independent
judgment.

One's own ideas and those of one's classmates are inconsequential.

Feelings art irrelevant in education.

There is always a single, unambiguous Right Answer to a question.

English is not history and history is not science and science is not art and
art is not music, and art and music are minor subjects and English, history
and science major subjects, and a subject is something you 'take' and, when
you have taken it, you have 'had' it, and if you have 'had' it, you are immune
and need not take it again. The Vaccination Theory of education?

The Ethicist - Flight or Fight - NYTimes.com

2011-09-25T19:28:00.000-04:00

The Ethicist - Flight or Fight - NYTimes.com

September 23, 2011

Flight or Fight

By ARIEL KAMINER

My husband and son took a New York-to-Milwaukee flight that was supposed to leave Friday at 11:29 a.m. The flight boarded after 4 and didn’t leave the gate until 4:40, and a half-hour later the pilot announced it would be another hour until takeoff. At that point a devout Jewish family, worried about violating the Sabbath, asked to get off. Going back to the gate cost the plane its place in line for takeoff, and the flight was eventually canceled. Was the airline right to grant that request? M. W.,NORWALK, CONN.

Situations like that can bring out the worst in people. But despite the seething resentment of a plane full of people — and despite, no doubt, his own carry-on valise full of hassles — the pilot tried to do the right thing. He went out of his way to accommodate one family’s urgent need.

He should not have done so.

Passengers bought tickets in the belief that the airline’s primary goal was to get them to their destination as close to schedule as possible. Once they are buckled in and the doors are locked, it’s not ethical to announce that the rules have changed and that a personal (as opposed to medical) emergency — no matter how compelling — might take precedence.

That would be just as true if turning back to the gate had merely cost a few minutes rather than doomed the flight entirely, since on a plane even a slight delay can ripple outward, from the people in the cabin to the people who are meeting them to the passengers waiting to board the plane for the next leg of its journey and so on. It would also be true if the personal emergency were secular in nature — if someone suddenly realized she’d made a professional mistake that might cost her millions, and she had to race back to the office to fix it.

If a religious practice does nothing to harm others, then airlines should make a reasonable effort to accommodate it. But though that family has every right to observe the Sabbath, it has no right to enlist an airplane full of captive bystanders to help them do so. By boarding a flight on a Friday afternoon, the family knowingly risked running into trouble. The risk was theirs alone to bear.

That is to some degree a culturally specific view, of course, born out of a constitutional tradition that enshrines religion as a matter of personal conscience. It might look different from another country — or from inside some of those religions. So I asked Rabbi Joseph Telushkin, author of the two-volume “Code of Jewish Ethics.” He said the situation puts two values in conflict: honoring God through his commandments and not dishonoring Judaism in the public eye, as might happen if the other passengers blamed the religion rather than the family’s risky choice for their inconvenience. As for the family in question, the rabbi —a frequent traveler — advises, “Once a flight has been delayed a lot, there are no guarantees, so be aware of that before, not after, you board a flight on a Friday afternoon.”

Send your queries to ethicist@nytimes.com or The Ethicist, The New York Times Magazine, 620 Eighth Avenue, 6th Floor, New York, NY 10018, and include a daytime phone number.

http://community.nytimes.com/comments/www.nytimes.com/2011/09/25/magazine/the-ethicist-flight-or-fight.html

Diagnosis: A Serious Case of Hiccups

Reform Judaism Magazine - Campus Life 201: Trying Out Frum

2011-09-21T21:52:00.000-04:00

Reform Judaism Magazine - Campus Life 201: Trying Out Frum

Fascinating. Came to it through RDE's blog.

Campus Life 201: Trying Out Frum

by Emily Langowitz

Wearing my
new "uniform."

For the past week, my alarm has gone off every morning at seven—the click of the radio calling me to another day of altered consciousness. I have risen and washed my hands, recited b’rachot, and—covering my elbows, knees, collar bones—snuck out of the sleepy silence of my bedroom into the briskness of an autumn dawn.

For seven days, I have davened (worshiped) shacharit, mincha, and maariv. I have categorized my food, separating meat and dairy, and offered thanks after meals. Most of all, I have kept close watch on myself, pausing to take the pulse of my religious identity, as I’ve tried, for a week only, to experience a different way of being a Jew.

Having been raised in a committed Reform household, I’ve long known that being a Reform Jew allows me a great deal of personal autonomy in Jewish practice. But…with freedom comes the responsibility of choice. To fulfill myself in a Reform context, I don’t need to observe every commandment, but I do need to know the answer to a very important question: Why? Why do I choose to observe one ritual or commandment and not another?

In college, the why problem magnified. More options for Jewish practice existed than I’d ever realized. And I no longer had to be wedded to practices just because they were “the way I was raised.” How, for example, could I be sure that I was the type of Jew who prayed only on Shabbat, if I’d never tried anything different?

And so I came up with “frum week.” For seven days, I would do every Jewish ritual I could think of—big or small, no exceptions—to see whether rituals I had never tried or been mindful of would be meaningful to me.

Frum week required much more diligence and mental exertion than I’d anticipated. I’d thought studying for Organic Chemistry exams was hard, but nothing gets those brain cells firing like trying to figure out how to eat without violating the rules of kashrut. A previously unknown state of hyper-consciousness was required before I could touch anything on my tray. I found myself in Catch-22 situations daily: If I didn’t eat bread with my meal, I had to figure out four separate blessings before I could start; but if I did, I had to recite the motzi (blessing over bread) at the beginning and the long birkat hamazon at meal’s end. Did my quinoa with roasted peppers count as a grain or a vegetable? My roommate brought home cookies—were they hekshered (determined to be kosher)? If so, were they dairy? If dairy, when was the last time I had eaten meat? And how was I to categorize various soups? I would stand in the lunch line, chatting with someone about how I had to say a b’rachah before I ate anything, and only then realize I’d been picking string beans off of my plate for a full minute without a second thought. I had never realized how mindless eating could be for me until I was suddenly forced to think about everything I put near my mouth.

Though I had twenty years of practicing my way, in the span of only a week I adapted to a new pattern. One day I got the blessings completely right, and I felt like a champion. And by day five I’d cut two minutes off of the time it took to recite the birkat hamazon.

One of the surprising side effects of being aware all the time was never feeling like I overate. It’s so easy to sit in the college dining hall for an hour talking to your friends and constantly refilling your plate. But during frum week I had to say something to mark when my meal started and when it ended. And in that blessing, I was thanking God for satiating me—not for giving me too much, not for a mountainous abundance of chocolate chip cookies, but for being satisfied. I had assumed that thinking about food constantly would make me want to consume it all the time, but because eating was framed by something meaningful, it had the opposite effect.

The new rules I chose to observe also increased other people’s awareness of me. I’d like to think that before frum week I wasn’t parading around campus in overly revealing clothing, but still, wearing long skirts, cardigans, and crew neck tops represented a recognizable change in my wardrobe. Inquiries from friends about my new “uniform” often elicited explanations about my project. As for strangers who passed me in the street, no one treated me any differently, but I felt different, knowing that they recognized that I was, if not certainly Jewish, then at least a member of a community that required modesty of women. It was disconcerting for me to so publicly manifest a normally internal part of my identity. My male friends who wear kippot validated this feeling of hyperconsciousness. Some said wearing a kippah made them reluctant to act inappropriately, for fear of feeding negative stereotypes; others commented that it gave them the incentive to do something nice for others. Throughout the week I remained ambivalent on the clothing issue. On the one hand, being so easily singled out by appearance made me feel unique and important. On the other, I felt that displaying my Judaism so prominently caused others to see my identity along only one dimension.

Prayer was by far the most challenging part of my week. It wasn’t carving out the time from a Yale academic schedule that was so difficult; in fact, having those necessary breaks and seeing the same people at the same hours every day because of a prescribed rhythm was incredibly calming. What was hard was figuring out how to have some sort of meeting with God on a fixed schedule instead of coming to it on my own. I was going to have to prayshacharit each morning at the 7:30 service whether I was ready to or not, so how was I going to make the experience spiritually meaningful? Also, the mode of prayer made me feel disconnected. There was just too much I didn’t know—I was using an unfamiliar siddur, and even though I’m fairly fluent in reading Hebrew, I could barely keep up with the pace set by my peers, who had a lifetime’s experience of saying the same words day in and day out. I was constantly trying to figure out how many pages I was behind or which prayers I could skip. It was a good day if I could make it through the Amidah once before the leader finished his repetition.

I did, however, gain a very important understanding from davening with others. Before frum week, I had assumed that more observant Jews were just speed reading through the prayers, as compared to the Reform Jews in my home congregation, who actively participated in musical prayer services—the kind of service which often helped me feel connected to God. But after spending so much time experiencing this different style of prayer, I begin to sense that the “mumbling” was really its own type of music, with its own rhythm, its own voice rising and falling.

The new level of observance I experienced during frum week also gave me a different way of connecting to God. Previously I believed that some undercurrent of Divinity was in the world around me; to experience it I simply needed to enter the world with open eyes and wait for God’s presence to appear to me. During frum week, each action I took was a forced pause of mindfulness of the Divine, an awareness that my every deed was meant to advance me toward God, regardless of how I was feeling at that moment.

As the week progressed, it became quite clear that I had embarked on a personal test—an experiment of trying out a lifestyle that ultimately was not for me. On one level I recognized that the painful, exhaustive reality of getting so little sleep overshadowed the wonder of walking out into the dawn for shacharit. But on a deeper level, it was unsettling to know that as a woman I simply did not count. However warm a community I had found in those shared, carved-out hours of the day, I would not be able to continue praying in it.

Now that an extinguished havdallah candle has marked the end of my altered lifestyle, my clavicles once again see the sun. And with the return to the comfort of familiar words, familiar prayers, familiar orders of the day, my former why? has been replaced with: What do I continue?

I still don’t have an answer. I am unsure.

Here is what I do know: I will always welcome the opportunity to share in another person’s reckoning with the Divine. I will always continue to ask questions of others and of myself.

While this week may have appeared the very antithesis of Reform Jewish practice, it would not have been a success without the strength I have gained from my own denomination. This week gave the informed choices I make as a Reform Jew renewed depth and meaning.

Whether I choose for my alarm to go off tomorrow morning at seven or at nine, I do know that a world filled with God, and with people doing their best to reach God, is what I will be waking up to. For me, all the rest of Judaism—the ritual, the prayers, the understanding of Torah—is built around this one unchangeable truth.

—Emily Langowitz, a senior at Yale University and member of Temple Beth Elohim, Wellesley, Massachusetts

Judaica Sound Archives - Search Results (Jewish Music)

2011-09-20T23:16:00.000-04:00

Judaica Sound Archives - Search Results (Jewish Music)

B"H, we just became grandparents for the first time. But if you want to feel really old, follow the link to the very first Neginah album - http://faujsa.fau.edu/music-data/402240/402240.pdf - עורה!

Wasn't it just this past summer that I was in Camp Munk singing these songs...?

Tonight's Web Shiur Canceled

2011-09-08T21:05:00.002-04:00

Shiur is canceled. Our participants in San Diego have a massive power outage, and our

participants who are Cheeseheads will be focusing on the Packers game... Next week, IY"H.

Mazal Tov!

2011-09-08T19:36:00.003-04:00

Yesterday afternoon, our son in law and daughter, Ari and Meira Federgrun had a baby boy, inducting us into the grandparents' club. May we be zocheh to share news of simcha!

So, with shevach v'ho'do'oh to Hashem Yisborach, we would like to invite everyone to the Sholom Zochor, to be held tomorrow night, Shabbos Kodesh Parashas Ki Teitzei, at our home (3 Zabriskie Terrace). IY"H, Baby Boy Federgrun and his parents will be present.

Shaarei Yosher, sec. 1: Mission – part 1 | Aspaqlaria

2011-08-31T21:28:00.000-04:00

Shaarei Yosher, sec. 1: Mission – part 1 | Aspaqlaria

Reb Micha is blogging on my favorite ma'amar in Machashavah ever.

rygbvideos's Channel - YouTube

2011-08-30T14:13:00.000-04:00

rygbvideos's Channel - YouTube

Weekly, usually Thursdays at 11:00 pm Eastern Time. Yasher Koach to Reb Reuven Meir Caplan!

2011-08-30T14:07:00.002-04:00

We did not have enough lead time to start Yeshivas HaOlim for 5772. We are beginning to explore the possibilities for 5773, b'ezras Hashem.

In the short term, however, an idealistic young man has decided to devote significant resources, time and effort, to the founding of a web-based "yeshiva without borders." This would serve as a

vehicle for myself and other future maggidei shiur of Yeshivas HaOlim to be teach Torah to the broadest possible audience.

A recording of a weekly web-based shiur that I am already giving can be found at:

http://www.youtube.com/user/rygbvideos

(The shiur normally takes place Thursday nights, 11:00 pm Eastern Time.)

So as to plan and facilitate the broader scope of the yeshiva without borders, we would like to ask you to take a minute to complete a very brief survey at:

http://tinyurl.com/3du36tv

or

https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?hl=en_US&pli=1&formkey=dFRVa0RpSmU0UE1BanA3TFNFUTlvNVE6MQ#gid=0

I encourage and urge you to share any additional feedback or ideas with me directly. If you are willing to participate in funding, publicizing or laying the groundwork in any other way, please let

me know as well.

May we merit seeing "Haromas Keren haTorah" and a Kesivah vaChasimah Tovah!

KT,
YGB

Rav Zilberstein's psak on a tzimmer (vacation rental) discounted because of a cancelation

2011-08-25T15:39:00.000-04:00

Life in Israel: Interesting Psak: Discounted Tzimmer Because Of Cancelation

The headline in Bechadrei on this report calls the avreich a ramai, a cheat. I think that is unfair, considering what actually happened, as per the report, and the psak he received.

It seems an entire extended family from Bnei Braq, of 5 brothers and their families, got together and reserved a set of 5 tzimmers, summer bungalow homes in northern Israel. By doing so, they ensured privacy for their group, consisting completely of family members, and private use of the onsite pool. As part of the agreement when making the reservations, it was agreed that they would be able to cancel reservations up to a month before the date, giving the owner enough time to find new vacationers without taking a loss.

Sure enough, one of the brothers had to cancel due to suddenly having to take a trip to the United States. The owner knew he would have to take a loss on the one house, as nobody would rent out that one house knowing they would be in the middle of a family group using the rest of the site and the pool. At best he would be able to rent it out at a seriously discounted price.

Eventually, this fellow's trip to the US was canceled. Being that he was now available, he wanted to join his extended family and go with them on the trip up north. he called the owner of the tzimmer site, anonymously, and asked how much renting a house would cost and if a house would be available on the relevant dates.

The owner responded saying that the other houses are rented out to a family group, but one is still available. The fellow asked if he would have to pay full price, considering the family.. and the owner said he would give him a 50% discount... At that price he booked the tzimmer.

And then his conscience made him feel uncomfortable. He called Rav Zilbershtein, the rav of Ramat Elchonon in Bnei Braq who told over the incident in a shiur, to ask if what he did was ok or not. Rav Zilbershtein said that he was fine and it was smart because when he originally canceled he did so innocently without plans to cheat the owner. Considering how it happened, it was all done honestly, with no deception.

Rav Zilbershtein explained further that the tzimmer has a market value. In this situation the market value of this tzimmer was worth less. There is no reason to pay more than the market value.

According to Bechadrei, this incident and psak is being discussed all over Bnei Braq, and other rabbonim are saying they would pasken differently.

So, in my opening paragraph I say that the headline is wrong because it calls him a cheater, but according to the psak he is not a cheater. What he did, according to rav Zilbershtein, was perfectly ok.

מעשה ב'צימר' ואברך מתחכם • סערה בבני-ברק

הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני-ברק, סיפר בשיעורו האחרון בבית המדרש 'בית דוד' בחולון, סיפור מעניינא דיומא ופסקו בצידו. פסק ההלכה עורר סערה גדולה בקרב פוסקי ההלכה ודייני בני-ברק בשל החדשנות שבו.

משפחה חרדית מורחבת בת חמישה אחים אברכים, החליטה לשכור מתחם של חמישה צימרים עם בריכה בצפון, לימי בין הזמנים.

עם בעל הבית הוסכם מראש כי ניתן לבטל את הזמנת הצימרים חודש מראש.

ואכן, אחד האחים ביטל - בשל נסיעה לארה"ב - את הזמנתו ובעל המקום ספג את ההפסד, שהרי מי ירצה לשכור צימר בתוך מיתחם המאוייש על-ידי בני משפחה אחת?

לאחר זמן בוטלה נסיעת האח לארה”ב. הוא פנה שוב לבעל הבית בעילום-שם, ושאל האם יש לו צימר פנוי להשכיר.

בעל הבית הסביר למתקשר בכנות, כי אכן המיתחם הושכר לבני משפחה אחת, הכוללת ארבעה אחים.

האח המבטל תמה: "האם במקרה כזה תגבה מחיר מלא?"

האיש ענה: "בהחלט תקבל חמישים אחוז הנחה".

אלא שמצפונו של האברך הכזבן הציק לו, והא הביא את השאלה לדיון אצל הרב יצחק זילברשטיין: "מה דינה של המשפחה שכביכול לקחה בעורמה את הצימר ה׳פנוי?"

למרבה ההפתעה, הרב זילברשטיין פסק כי האיש הרמאי לכאורה, נהג כהוגן. ורק חוכמה יש כאן שהרי ביטל לפי תומו ורצה לשכור לפי תומו. אז הכל אמת ואין כאן שום מרמה.

וסיים הגר”י זילברשטיין: "לצימר יש מחיר שוק, ולכן צימר במקרה נדון אכן שווה פחות בשוק ואין צורך לשלם עליו יותר".

עם זאת דיינים אחרים בבני-ברק חלקו על הקביעה, ופסק ההלכה היה לשיחת היום בבתי המדרש הפועלים - למרות בין-הזמנים - בבני-ברק.

You can hear Rav Zilberstein's shiur here:

http://tinyurl.com/3uxh296

I believe the psak is technically correct. But the behavior is antithetical to the standards and expectations of Chazal:

רש"י מכות דף כד/א

רב ספרא - בשאלתות דרב אחא (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא/א

בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקדוש ברוך הוא שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה

תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא דף ח/א

שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן. אמר לון למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי. אמר לון וידע בה מרה אמרין ליה לא א"ל לון איזל חזר. לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת. מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה. בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא. ויידא אמרה דא רבי חנינה משתעי הדין עובדא רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון אמרין בריך אלההון יהודאי. אבא אושעיה איש טורייא אמרה אהין להן. לי אהן מהו חשוב עלי אית לי טבין מיניה אית לי סוגין מיניה. א"ל אורייתא גזרת דנחזור מאר בריך אלההון דיהודאי. ר' שמואל בר סוסרטיי סלק לרומי אובדת מלכתא דילנית דידה ואשכחיה. אפקת כרוז במדינתא מאן דמחזר לה בגו שלשים יומין יסב אכן ואכן. בתר שלשים יומין איתרים רישיה. לא חזריה גו שלשים יומין. בתר שלשים יומין חזריה אמרה ליה לא היית במדינתא אמר לה אין. אמרה ליה ולא שמעת קלא דכרוזא אמר לה אין. אמרה ליה ומה מר. אמר לה מאן דמחזר לה גו שלשים יומין יסב אכן ואכן בתר שלשי' יומין יתרים רישיה. אמרה ליה ולמה לא חזרתוניה גו שלשים יומין אמר לה דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית אלא בגין דחלתיה דרחמנא. אמרה לי' בריך אלהון דיהודאי.

Shame Of America: Desperate Man Robs Store For One Dollar In Order To Go To Jail To Get Health Coverage | ThinkProgress

2011-08-24T22:45:00.000-04:00

Shame Of America: Desperate Man Robs Store For One Dollar In Order To Go To Jail To Get Health Coverage | ThinkProgress

Nisaveh HKBH... Dira ba'Tachtonim... No Questions on a Ta'avah

2011-08-12T15:58:00.001-04:00

A source in the LR's sichah, Ekev 1953 (paragraph Heh. See the next page there for an interesting pshat on this basis in Ein Moshiach ba elah b'hesech ha'da'as.

שיחות קודש תשי"ג - מנחם מנדל שניאורסאהן (page 387 of 432)

Rabbi Leff on relating to non-Jews, very worthwhile

2011-08-09T18:00:00.001-04:00

Unfortunately, cuts off at the end. (Yeshiva World News Video has this year's Rabbi Leff Kinnos, unfortunately all the segments cut off after around 15 minutes.)

Watch Recorded Shiurim | Rabbi Leff – Tisha B'av 5771

2011-08-09T00:00:00.000-04:00

Watch Recorded Shiurim | Rabbi Leff – Tisha B'av 5771

Highlight for me: The link between the Hakdama to Sha'arei Yosher and Tisha b'Av.

Achdus Yisroel Resolution

2011-08-08T00:23:00.001-04:00

We all know that the recent horrific murders require a response of avodah against sinas chinam. As my own attempt to work on this terrible phenomenon, I am mekkabel al atzmi bli neder that from Tisha b'Av until Roch Chodesh Marcheshvan 5772, I will bli neder avoid the use b'ksav and b'al peh of the divisive terms "Charedi" (aka "Haredi"), "Modern Orthodox (aka "MO") and "Centrist Orthodoxy." I am willing to entertain refraining from other terms as per any suggestions.

If you think this might be a good avodah, please spread the word. Add a comment here, write about it on another blog, sign up to the FB page (and Google+ if I can figure out how to do it) I hope to make on this topic.

ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה

SoMeHoW Frum: Reminiscing Remembering Reminding Reflecting

2011-08-07T12:17:00.000-04:00

SoMeHoW Frum: Reminiscing Remembering Reminding Reflecting

Rabbi Bechhofer Live Web Shiur on Tisha B'Av (1)

2011-08-07T02:06:00.000-04:00

Rabbi Bechhofer Live Web Shiur on Tisha B'Av (1)\

Sunday night, 8:00 pm EDT

Eruvin on TV!

2011-08-03T11:37:00.000-04:00

The Good Wife: Unorthodox, From a Rabbi / Law Student Perspective

The "Side Top-Wire" Issue

2011-08-01T00:27:00.002-04:00

This is a classic eruv "top-wire" pole:

This is a variation on the theme:

This, let us call a "side top-wire":

This a variation on this theme:

Rabbi Herschel Schachter shlita has opined that "side top-wire" is the same as "top-wire" - i.e., that it does not constitute tzuras ha'pesach min ha'tzad. Although afar ani tachas raglav, I don't understand his position.

Has anyone heard of any other opinions pro or con in this issue?

The Rebbetzin's Husband: The Diaspora Jew

2011-07-31T23:51:00.000-04:00

The Rebbetzin's Husband: The Diaspora Jew

Thanks to Steve Katz for forwarding this to me. I don't know if I agree with every example, but with the sentiment... 100%!

HZL Redux

2011-07-31T23:36:00.001-04:00

We recently had a conversation on HZL.

Danny, my original correspondent wrote me today:

Dear  R Bechhofer,

Thanks for all your time, if you look at your blog post you will see a
lot of strong challenging points, by me and others that you have not
yet addressed.


I would be interested in your response.

If you do respond to those posts I will not respond as I don't see any
practical benefits to argue.


I hope you understand that my "positive" attitude to masturbation is
not because I want to justify my behavior, in fact I masturbate a lot
less and don't watch porn, and I am growing much more in this area
then I did when I had your attitude.


All the best

I think I fell into a trap - of my own making - towards the end of that conversation, in that I based opposition to HZL on "outside" sources: Christian or Moslem sites that could be dismissed as pseudo-science.

In doing so, I violated one of my own cardinal principles (learned from RAEK) - viz., that Torah and Yahadus are self-referential.

So let's see some Reb Tzadok's:


 ספר דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד

כי באמת אפילו חסיד שבחסידים [להנאת עצמו קמכוין] וכו' ולכן אל זועם בכל יום כי ה' יתברך נקרא שונא זימה. כי בתורה

 נקרא מקרה לילה גם כשהיא במתכוין שדבר זה נקרא מקרה לפי שאפילו חסיד וכו' וכל דבר שהוא להנאת עצמו נקרא  מקרה כי ה' יתברך הוא בעל הסדר ומה שאין מתכוין לה' יתברך לבדו נקרא מקרה:


 ספר תקנת השבין - אות טו

הנה עם כל תוקף הטומאה שבעוון זה לא אמרו בזה עונשי גיהנום חמורים ביותר מבשאר עבירות רק כל חומר שבו בהעדר המעלה דראיית פני שכינה ומניעת הכניסה למדריגות עליונות, וכן לשון האי לא סליק הנזכר לעיל רצה לומר שאין עולה למעלה עליונה וכדמסיים שם גם כן דלית לן חייביא דלא חמי אפי שכינתא בר מהאי, ובפרשת ויקהל (רי"ד סוף ע"ב) דלית חובא דקשיא קמיה קודשא בריך הוא כהאי וכו' על חובא דא כתיב וירע בעיני ה' וגו', הנה בכאן פירש שקושי חטא זה מכל העבירות הוא קמיה קודשא בריך הוא דוקא דמייתי על זה קרא דבעיני ה' דלא נמצא כן בחטא אחר וכן בער נאמר רע בעיני ה' ובכל הני דוכתי בזוה"ק מייתי גם כן מקרא הנזכר לעיל וכלפי עיני ה' דייקא עוון זה חמור ורע יותר מהכל:

ויש לומר לפי זה שפיר דדוקא הוא נגד כל עבירות כולם בענין הטומאה המרחקת מפני שכינה וכלפי שמיא דוקא, אבל מצד

 האדם בעולם הזה ואפילו מצד עולם המלאכים ודאי כל העבירות שהחמירה תורה באזהרתם ובעונשם הם חמורים יותר, ודחי הא מיקמי הא כדברי הספר חסידים שמביא בבית שמואל שם או לענין יהרג ואל יעבור ולהתרפאות לדחותה מפני פיקוח נפש דכשעושה אותם מצד הדין שנדחה מפני דבר אחר החמור שוב גם בעיני ה' אינו רע, וגוף חומר האיסורים לענין דיחוי וכיוצא בכל דבר דנפקא מינה לדינא ולגבי האדם הוא כפי חומרי האזהרות והעונשים המפורשים בתורה שאנו רואים שהחמירה באיזה דבר, וגם לענין עונשי שמים בגיהנום ודאי הם חמורים יותר ואם כן הוא עונש שמים, אבל חומר עוון זה הוא רק בעיני ה' לבדו ולענין ההתקרבות לפניו יתברך והרי זה על דרך שאמרו (יומא כ"ט ריש ע"א) הרהורי עבירה קשים מעבירה:


ואף דרש"י שם פירש קשים לגוף כל הראשונים לא פירשו כן וכמו שכתב גם כן בספר כד הקמח לרבינו בחיי (אות טהרת הלב) לפרש כפשטיה לענין קושי החטא וטומאת הנפש ולפי שההרהור בלב ומטמא הנפש השכלית השוכנת שם יעוין שם באורך, ובודאי שמעשה העבירה עצמה בפועל חמורה הרבה יותר לכל דבר מההרהור, ואף על פי שטומאתה בנפש קשה יותר זהו רק לפני ה' יתברך הבוחן לבות שיראה ללבב לבד והוא מצד הנסתרות אשר אין גלוי אלא לפני ה' אלקינו ולנו ולבנינו הוא לעשות את כל דברי התורה ואין לנו אלא כפי משפט התורה מה שהחמירה באזהרותיה:


ועוון זה גם כן נמשך מההרהור וכמו שחיברם רמב"ם בפירוש המשנה שם יחד וכן אמרו (נדה שם) כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא (בראשית ל"ח, י') וירע בעיני ה' וגו' עיין שם, והנה קרא דוירע אמוציא זרע לבטלה קאי שהיה דש בפנים וזורה בחוץ ומייתי זה אהרהור מבואר מזה דעיקר חומר עוון זה ומה דרע בעיני ה' הוא מפני ההרהור, ולפי שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה אין נענש עליה אלא כשיצא לפועל במעשה בהוצאת זרע לבטלה שהוא נמשך ובא מההרהור, וגם מה שאמרו מביא להרהור הכוונה בהרהור היוצא לפועל במעשה כמעשה ער ואונן דמייתי וסתם מהרהר המביא עצמו לכך שהוא המעמיק בהרהורו ואינו פוסק סופו לבוא להוצאת זרע לבטלה, ומדנקטיה על שם ההרהור משמעו דזהו עיקר החומר שבו ומשום דהרהורי עבירה קשים כנזכר לעיל:


ומטעם זה בלאו הכי לא קשה מהספר חסידים שמביא בבית שמואל שם דלענין ביאת עריות או נדה מתוך אותו ההרהור עצמו פשיטא דחמור טפי דהרי מצד ההרהור אין חילוק והכא איכא עוד חומר מעשה העבירה עצמה, ולא אמרו דחמיר מכל עבירות אלא באותן שאינם בפגם הברית או שאין באים מתוך תוקף העמקת ההרהור כעוון זה רק מתוך פגיעת הערוה לפניו, והא דאין מכניסין למחיצתו היינו לפרגודא דבזוהר הנזכר לעיל, ומתבאר כמו שכתבתי דכל החומר הוא מצד הרהורי עבירה הקשים ועל הרהורי עבירה שבלב ודאי דסגי בתשובה שבלב לבד כמו שכתבתי (אות י"ג), וכל החומר שבו הוא רק קודם ששב אבל אחר דלבבו יבין ושב הרי נטהר הלב ורפא לו:


ועיקר לשון שובבים דבקרא הנדרש על המחילה מיד מורה על ההולך שובב בדרך לבו ומקרא דוילך שובב וגו' (ישעיה נ"ז) נאמר שתי פעמים הצדיק אבד שהיא כולה מדברת בעוון זה ביחוד שהחוטא בו הוא אובד מדריגת ומדת צדיק הרומז לשומר הברית כנודע, וכן מקרא דהנחמים באלים וגו' האמור שם (נדה י"ג.) על זה והחוטא בזה נקרא שובב ועליו נאמר שובו וגו' ארפא וגו':

...

ונראה דלפי דעתי יש לומר דכמו דדרשינן (סנהדרין נ"ח.) ודבק ולא בזכר באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר אחד וכו' יצאו בהמה וחיה וכו' הכי נמי יש ללמוד מזה איסור דהוצאת זרע לבטלה דליכא דיבוק ולא באשתו ולא נעשה בזה לבשר אחד כשזורה בחוץ וכמו דזכור ובהמה לא נמנו בפני עצמו בבני נח והם בכלל גילוי עריות ואף שאינם מכלל העריות כיון דמקרא אחד נלמד איסורם הכי נמי מוציא זרע לבטלה דנלמד גם כן מאותו מקרא ודמיא נמי להו כללוהו בגילוי עריות:


ספר צדקת הצדיק - אות קכז


קכז) סימן לתשובה גמורה ושנתקבלה תשובתו על עוון זה דהוצאת זרע לבטלה ובכלל קלקול הברית הוא כאשר נפתחו לפניו מראות האלהים. רצה לומר שרואה ומכיר שהשם יתברך נכחו שדבר זה נקרא אצל דוד המלך ע"ה רוח קודשך וששון ישעך כי איתא בבראשית רבה ריש פרשת וירא (מ"ח ב') על פסוק (איוב י"ט כ"ו) מבשרי אחזה אלוה דלשמירת ברית בשר תיכף מגיע מחזה וירא וגו' והנה בעל תשובה איתא בזוהר חיי (קכ"ט סוף ע"א) דבשעתא חדא ברגעא חדא זוכה לכל המדריגות [ושמעתי בשם הרבי ר' בונם ז"ל כי דבר זה מיגיעת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה]:

YGB - יג"ב

Tonight: The Nachash: The Denouement

Costa Concordia

Return to Basics: A Call to Revitalize R’ Hirsch’s Torah im Derech Eretz | Cross-Currents

One of the greatest contemporary classics

Audio Shiur: The Ramp to the Altar - The Last Pasuk in Yisro

בגובה העיניים > מאמונה בה' לאמון בה' / הרב יוני לביא

The Nachash: Reality or Parable part 3, Meaning

Shiur Shabbaton in Fair Lawn

I'm an Atheist Who Nurtures Orthodox Jewish Kids | Women's Voices For Change

Reb Moshe Feinstein Zt"l with Reb Yaakov Kamenetsky Zt"l in Camp Ohr Shr...

Nachash: Reality or Parable Part 2: The Punishment

An Open Letter to Rabbi S. Boteach | 1000 Verses

I have to postpone the shiur...

The Nachash: The Curse and the Punishment

Life in Israel: Mashiach Is Not Welcome In RBS B

Tachlis

Fighting Yesterday’s Battle – A View from the Beit Shemesh Front Lines | Cross-Currents

Fighting Yesterday’s Battle – A View from the Beit Shemesh Front Lines

Audio of Tonight's Shiur: The Nachash: What Was It?

Tonight, Jan 19: Conference Call Shiur: Nachash, Reality or Parable?

Satmer Rebbe zt"l Revisited

Sinas Chinam שנאת חנם

Why I cannot accept the Satmer Rebbe zt"l, updated

Oh God! (From the "If Chanukah is over it must be time for Purim" Dept.

The Events in Beit Shemesh: A Hareidi Resident Speaks - Op-Eds - Israel National News

Recording of tonight's shiur: :The Nachash and Beit Shemesh"

CrownHeights.info » Picture of the Day: 'Tis the Season for Mivtzoim

Revised Link: The Nachash and Chanukah, Erev Chanukah 5772

Conference Call Shiur Tonight: The Nachash and Chanukah

Web Shiur this Sunday on the Nachash

A Wonderful Post: A Jew in the Rain: Frogs and Spoons and Orthodox Jews

Frogs and Spoons and Orthodox Jews

Words to Ponder: R' Yehuda Amital zt"l

YUTorah Online - Hesped for Rav Nosson Tzvi Finkel (Rabbi Hershel Schachter)

Jewish Education Failures | YU Beacon

Jewish Education Failures

MTA Shiur on Sukkah 30b, Yei'ush and Mitzvah Ha'ba'ah B'Aveirah

Fundamentally Freund: Teaching ki... JPost - Opinion - Columnists

Evolution Discussion

More "Subversive Education!"

SIR Program for this coming Shabbos, Parashas Noach HOJMI, Calgary, Alberta

Recent Young Israel of West Hartford Scholar in Residence Program

Visiting the Mishpacha - Where What When Archives

בחדרי חרדים | פורום: עצור כאן חושבים - מי ה'בעלים' של הישיבה?

My MTA shiur of 7 Tishrei: Gezel Karka

My shiur in MTA of 6 Tishrei, part 2: Learning Torah "Subversively"

My shiur of 6 Tishrei at MTA, part 1: Mitzvah ha'ba'ah b'aveirah

I like to think this is how I give shiur (and how shiur should be given)

The Ethicist - Flight or Fight - NYTimes.com

Flight or Fight

By ARIEL KAMINER

MORE IN MAGAZINE (11 OF 19 ARTICLES)

Diagnosis: A Serious Case of Hiccups

Reform Judaism Magazine - Campus Life 201: Trying Out Frum

Judaica Sound Archives - Search Results (Jewish Music)

Tonight's Web Shiur Canceled

Mazal Tov!

Shaarei Yosher, sec. 1: Mission – part 1 | Aspaqlaria

rygbvideos's Channel - YouTube

Rav Zilberstein's psak on a tzimmer (vacation rental) discounted because of a cancelation

Shame Of America: Desperate Man Robs Store For One Dollar In Order To Go To Jail To Get Health Coverage | ThinkProgress

Nisaveh HKBH... Dira ba'Tachtonim... No Questions on a Ta'avah

Rabbi Leff on relating to non-Jews, very worthwhile

Watch Recorded Shiurim | Rabbi Leff – Tisha B'av 5771

Achdus Yisroel Resolution

SoMeHoW Frum: Reminiscing Remembering Reminding Reflecting

Rabbi Bechhofer Live Web Shiur on Tisha B'Av (1)

Eruvin on TV!

The "Side Top-Wire" Issue

The Rebbetzin's Husband: The Diaspora Jew

HZL Redux